אתר הסרטים הזה החל כתחביב ב - 2013 והפך להיות פלטפורמה ועיסוק מרכזי ב - 2017. עוד שנה וחצי עברו בחיפוש אחר המודל הנכון. כיום קהל היעד המרכזי הוא ספריות: ציבוריות ואקדמיות, המחוברים במנוי. זאת לצד יחידים, המתענינים בסרטים שיש לאתר הזה להציע ושואלים סרטים על בסיס חד פעמי. ומה הם הסרטים האלה? - קולנוע עצמאי, סרטים מעוררי מחשבה, שוברי מוסכמות, מאירים צדדים מוכרים פחות, סרטים המיועדים לאנשים סקרנים, עם תוכן שהוא פחות מבדר ויותר מלמד. סרטים שיש צורך בתשוקה כדי לראות אותם. לא כאלו שנרדמים איתם בשלווה מול המסך.
לסרטים כאלו יש קהל מצומצם, בהגדרה. זהו אינו עלבון, כמובן. גם לכתבי עת מחקריים או לספרי עיון יש קהל מצומצם. ככה זה.
יחד עם זאת, סרטים כאלו לעתים סובלים מדימוי משעמם שלא בצדק. אני זוכר את ההפתעה לטובה בכל פעם שהגעתי לספרייה עם הסרט שלי עד שאלוהים יפריד בינינו. אנשים נדהמו מהעובדה שהיו בו צחוק, מתח, הפתעות ותפניות. - אין ספק: סרטי תעודה סובלים מדימוי של ילד כאפות.
סרטים עשויים להיות כלי לימודי בעל ערך. אבל איך עושים בהם שימוש מושכל ויעיל?
_-_Gideon_Ucko_Producing_Educational_Films.jpg "לשכת הפרסום הממשלתית - גדעון אוקו יוצר סרטים חינוכיים")
יש להודות על האמת: הדימוי של שימוש בסרטים בחינוך הוא בעייתי.
הנה כמה דוגמאות לדימויים כאלה (נעשה מאמץ לסתור אותן אחר כך):
סרטים הם בידור
צופים בהם כשרוצים לנקות את הראש או בזמן פנוי.
סרטים ישנים שנמצאים על קלטות בלבד עוברים דגימה, הודות לסעיף בחוק זכויות היוצרים
בעמוד הבית של מיזם הצלת הסרטים האמריקאי יש תמונה של אדם עם פרצוף מעוות מבכי. הכותרת מספרת כי זהו מרצה שנהג במשך שנים להראות סרט מסוים (על הבונים החופשיים) במהלך הקורס שלו.
באחד השיעורים שלו, נגן הוידאו הוותיק שהיה בכיתה קרע את הקלטת. זהו העותק היחידי ואי אפשר להשיג את הסרט בשום מקום אחר. המקור יקר הערך ירד לטמיון.
המסר ברור: עלינו להציל את הסרטים האלה.
כך הוקם ALVT -
הכותרת הבלתי נעימה הזו מבוססת על סקר מקיף שנערך אחת לתקופה בארצות הברית. במהלכו נשאלו מאות מנהלי ספריות אקדמיות על מעמדם, על שינויים שהם חווים, על הרגלי שימוש של סטודנטים וחברי סגל, על תכניות לעתיד, הסתגלות לטכנולוגיה חדשה ועל יחס הנהלת המוסד אליהם.
הוא נערך על ידי Ithaka S+R, מוסד מחקרי ללא כוונות רווח, שמטרתו לספק כלים מחקריים שיעזרו למנהלי מוסדות חינוך לקבל החלטות ולהיערך לעתיד.
ממצאים מרכזיים
722 איש מדרגי ניהול במוסדות אקדמאים בהם יש מסלול של ארבע שנים לפחות, ענו לסקר.
המשך קריאה ספרנים אקדמים נחשבים פחות ופחות והם לא יודעים זאת
הקשבנו לכם: יותר סרטים על איכות חיים, פסיכולוגיה, העצמה, טכנולוגיה, חינוך, דילמות חיים ועוד. יותר סרטים קצרים, יותר סרטים בחינם.
כן, בחינם! בעל הבית חי בסרט כנראה.
טוב, האמת היא שהסרטים האלה הם בחינם ממילא. זה לא על חשבוננו. הטוויסט הוא שאנחנו ישבנו ובחרנו אותם בשבילכם, אחד אחד. כן, ממש אחד אחד. גם כתבנו עבורם תיאורים ממצים, תייגנו אותם על פי נושאים ווידאנו שיש להם כתוביות בעברית.
בתמורה, אתם תיחשפו לפרסומות שיופיעו בעמוד. נראה לנו דיל הוגן.
אגב, לא נחדור לכם לפרטיות בעקבות כך.
עדיין מחויבים לאמנות
האתר הזה קם במקור על מנת להעניק חשיפה ובמה ראויה ליוצרות ויוצרים שחוצבים סרטים מדם ליבם. אנחנו עדיין מחויבים להציג סרטים כאלה. ומקווים שגם אתם תדעו להוקיר אותם. סרטים אלו מוצעים עדיין בתשלום. זהו תשלום נמוך מאוד, פחות מכוס קפה ממוצעת.
אז קדימה, לצפייה
לחצו כאן כדי להגיע לקטלוג הסרטים.
וכאן כדי לסנן את החינמיים בלבד.
קצר, ממוקד בנושא אחד ופשוט ככל האפשר. ההסברים וההוכחות בהמשך
הרשומה הזו מבוססת על ניסון עצמי רב, לצד איסוף והסקת מסקנות ממחקרים חיצוניים. הרעיון לכתוב אותה הבשיל כבר לפני שנה, אבל חיכיתי עד שיצטברו ידע והניסיון, אז אפשר לראות זאת כפוסט בשל, או לפחות מגובה בנתונים.
נראה לי שרוב האנשים יסכימו שהעברת ידע או חינוך מקוון (און ליין) אינם יכולים להיות אחד לאחד כמו בכיתה רגילה.
לא צריך להיות במאי מנוסה או חוקרת פסיכולוגיה פיזיולוגית כדי לדעת שהמסך השטוח מוריד קשב. שהחוסר בקשר ישיר מקהה את היכולת לספוג להקשיב. וגם אם אתם קוראים על כך בפעם הראשונה, הדבר מן הסתם מסתדר עם ההיגיון וניסיון החיים שלכם: לימוד דרך מסך אינו דומה ללימוד פיזי.
ואולי זה בכלל רעיון גרוע? - אולי הוא מגדיל את הניכור האנושי, את תחושת הבדידות? אולי הדרישה למשמעת עצמית, הכרוכה בלימוד מקוון, פשוט גדולה על רובנו?
אכתוב את המסקנה, כפי שהיא לדעתי, כבר עכשיו: לימוד מקוון הוא רעיון מעולה. יש בו גם צדק חברתי, כי הוא מנגיש ידע לכל אישה או איש, בכל מקום בו יהיו.
אלא שאם לא מבצעים את הרעיון בצורה נכונה ואם פשוט מנסים לישם עקרונות של לימוד פיזי בכיתה על לימוד מקוון, הסיכוי לכשלון גדל. יחד איתו, גדל הסיכוי שתקפצו למסקנה על פיה ״זה לא הולך.״
אכתוב את הרשומה הזו על פי העקרון שלמדתי מדרק מולר, יוטיובר הנערץ עלי, המפעיל ערוץ מדע פופולרי בשם Veritasium. מולר עשה את הדוקטורט שלו בחינוך באמצעות וידאו והוא מיישם בסרטונים שלו את העקרונות אליהם הגיע במהלך המחקר שלו: להתחיל עם הנחה מוטעית ואז להפריך אותה.