תחת מסווה קולנועי מבריק של סרט מתח, נגלל בפנינו סיפור של חיים עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה בסרטה של טליה פינקל כוסות רוח לאבא.
כ - 1%-1.5% מהאוכלוסיה סובלת מסכיזופרניה.
זוהי היא מחלת נפש כרונית נרחבת, שתחת הגדרתה נכנס מגוון רחב של תסמינים והתנהגויות. הנפוצה בהם היא הסכיזופרניה הפרנואידית, בה החולה סובל ממחשבות שווא תכופות ולעתים קרובות גם מהזיות שמיעה ובעיות תפיסה.
הסכיזופרניה הפרנואידית מאופיינת בהתנהגות חשדנית ובהעלאת תאוריות קונספירציה (לעתים קרובות אבסורדיות וחסרות ביסוס) כלפי הסביבה הקרובה. סכיזופרנים פרנואידים יכולים להאמין בהכל, מהרעלה של האוכל שלהם עד אמונה כי כל האנשים בעולם הם בעצם רובוטים בעוד הם הישות האורגנית היחידה.
פסקל, קטועת שתי רגליים, חברה לשעבר בנבחרת השחיה לנכים של ישראל ובמאית קולנוע, יוצאת להכין סרט על עמיתיה לשעבר באולימפיאדת הנכים בסידני, אוסטרליה. לנבחרת יש היסטוריה שלא תאומן של מדליות ושיאי עולם וגם באולימפיאדה הזו, השחיינית קרן ליבוביץ' צפויה לזכות במספר מדליות זהב ולשבור שיאי עולם. נבחרות הנכים הן הגאווה הישראלית והנכים עצמם, שלרבים מהם יש סיפורי גבורה של לחימה בצה"ל, מרחיבים את ליבנו וגורמים לעיתונאים ועסקנים לצאת ברצף של משפטים חגיגיים על כך שבכלל לא מדובר בנכות אלא בספורט בלבד ותראו איך האנשים פשוט ממשיכים הלאה בחייהם ואף מצטיינים במקומות בהם אנו מקרטעים.
הרשימה הזו אינה תקינה פוליטית ולא מיישרת קו עם הדיבורים הגבוהים האלה. היא עשויה להרגיז אתכם. גם הסרט הוא כזה. הפקתי וגם ערכתי את הסרט ואני גאה בו מאוד, אבל לא בטוח שהמסרים האלה עוברים בעצמם, ללא הפרשנות שברשימה הזו.
משך שנים על גבי שנים נפגשו שישה חברים לארוחת בוקר בחדר האוכל בקיבוץ.
על עגבניה, ביצה וקצת גבינה הם נהגו לדבר על תלאות החיים, פוליטיקה וגם לשתף זה את זה ברכילות עסיסית על המתרחש בישוב.
אחרי הפרטת הקיבוץ, ארוחת בוקר זו היא השריד האחרון שנותר לאותם חברים מהחיים אותם נהגו לנהל.
בסרט פרלמנט ארוחת הבוקר אנו למדים כי גם את השריד הזה הנהגת הקיבוץ מעוניינת להפסיק משיקולים תקציביים. בעקבות זאת חברי ארוחת הבוקר יוצאים למאבק כנגד הנהלת הקיבוץ למען שמירה על המסורת שלהם. הם מתאמצים בכל כוחם לשכנע את ההנהלה שיש בארוחת הבוקר הרבה יותר מרק הארוחה הכי חשובה ביום: יש מסורת והיסטוריה שאינה שייכת רק להם אלא לכל הדורות הרבים שעברו בקיבוץ וקיימו את הטקס הזה בעצמם.
מבחינתם של חברי "פרלמנט ארוחת הבוקר" מסורת זו היא כמעט טקס דתי. הם רואים את ארוחת הבוקר המשותפת, כהתגשמות האחרונה של האידאלים עליהם הוקם הקיבוץ, כאלו שנעלמים במהירות מול עיניהם.
אנחנו שמחים לשתף פעולה עם הבמאי ויוצר הקולנוע גיל קרני לסדרה של הקרנות סרטים ומפגשים עם גיבורי סרטיו ועם אורחים אחרים.
הסרטים והשיחות יעסקו בגבורה, לחימה, הנצחה, חברות והקרבה מצד אחד ומצד שני -- גם בזכרונות, בכאב, בשיקום ובתקווה.
המפגשים יתקיימו בבית משפחת קרני בחולון ובמקביל ישודרו באינטרנט בשידור ישיר.
לחצו כאן כדי לרכוש כרטיס למפגש הקרוב (50 ש״ח)
סרטו של גיל קרני, טריפ של חמלה, הגיע למאות אלפי צופים. הסרט הקדים את זמנו בכל הנוגע לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים לטיפול בפוסט טראומה. גיל יארח את אחד מגיבורי הסרט, יום טוב נפתלי, שייחשף לראשונה בשיחה על הסרט.
לעמוד הרישום לאירוע.
במפגש שאחריו, נשוחח עם עופר ורפל, לוחם שייטת שנפצע בקרב בשכם ותפקד למרות הפציעה הקשה. על כך זכה בעיטור האלוף. עופר משותק בשתי רגליו ולאחר השיקום, הקים משפחה ופנה לעסוק בספורט פאראלימפי (ספורט נכים) ובאתגרים אחרים כמו טיפוס על הר המון-בלאן וגלישה ממנו בסקי בתום הטיפוס. הסרט חוזר עם עופר לקרב הקשה ההוא, שגבה את חייו של קצין השייטת מורן ורדי.
במפגש האחרון נארח את עו"ד גדי עזרא, לשעבר מנהל מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. גדי הוא משפטן, מרצה בינלאומי ובעברו נבחר לרשימת הצעירים המבטיחים של מגזין פורבס. במבצע "עופרת יצוקה" גדי לחם באזור דוגית. גדי ישתתף במפגש שבעקבות הסרט "מים סוערים".
במפגש הראשון, שערך במלאת 17 שנה למלחמת לבנון השניה, עסקנו בקרב בבינת ג׳בל. אירחנו את ההורים השכולים משה מרחביה וישראל קלאוזנר. בקהל היו גם לוחמים שהשתתפו בקרב. חלקם לא דיברו על הקרב מאז אותו יום עד המפגש.
הבמאי גיל קרני, שמאחוריו מעל 30 שנות יצירה פוריה ועטורת פרסים בפסטיבלי סרטים וערוצי טלוויזיה מכל העולם, ישוחח איתם ועם אורחים נוספים, בארבעה ערבים מעוררי השראה.
להשתתפות בהקרנת ׳טריפ של חמלה׳ ומפגש עם הבמאי ואורחים
אנשים רבים שמעו על אדוארד השמיני. הוא עלה על כס המלוכה באנגליה (הממלכה המאוחדת) בשנות ה - 30 של המאה הקודמת, כנצר לבית המלוכה הבריטי. אלא שלאדוארד היתה גם בת זוג אהובה: האמריקאית ואליס סימפסון. והדבר יצר בעיה. הקושי לא היה בלאום האחר שלה (הרי כולנו מכירים את מייגן מרקל), אלא בעובדה שהיתה גרושה פעמיים ובני זוגה לשעבר היו עדיין בחיים. ומאחר שהמלך משמש גם כראש הכנסייה האנגלית (האנגליקנית) והדבר מנוגד לחוקי הכנסייה, הדבר יצר קונפליקט.
בנוסף, המלך אינו כל יכול ועליו למעשה לקבל את אישור הממשלה. והממשלה על נציגיה (ראשי המושבות השונות) התנגדו לנישואים אלה.
איזו אכזריות ושמרנות! אולי תגידו. אבל מתברר שלסירוב הזה היו עוד סיבות, שאף אחד לא אהב להבליט אותן או לדבר עליהן בשעתו.
וזו בדיוק הנקודה בה הסיפור הופך מענין אף יותר.
תמונה אחת בעיתון, אישה מבוגרת בעלת גוף מקומט ועינים מלוכסנות לבושה בחליפת צלילה מרופטת, צוללת בעוצמה בין הגלים כשרשת הדייגים בידה ובמבט חודר היא מביטה במצלמה. זה כל מה שהיה צריך בשביל דליה גרסטנהייבר לעזוב את האיזור הבטוח שלה, הבית והחברים בישראל ולצעת למסע בלתי נתפס אל מה שלימים יהפך הסרט הדוקומנטרי הנשים של הים.