לפני שנים, חבר, נקרא לו ד׳, עמד לעבור ניתוח גב. הוא אמר לי ״הם יפתחו ויראו שם ארון סעף של בזק.״ הוא התכוון לכמות העצבים שחוצים לכל כיוון. הביטוי ״ארון סעף״ מוכר רק לעתיקים שבנינו. פעם, היו ארונות כאלה בכל פינת רחוב, של מרכזייה מקומית, ממנה היו מסתעפים אלפי חוטים דקיקים בינם לבין עצמם ומשם לכל הבתים בסביבה, לחיבורי הטלפונים הקוויים שלהם (״אבא,מה זה טלפון קווי״ שאלה אותי בתי לפני כמה ימים. לך תסביר. אז אם אתם צעירים, דמיינו משהו מהעולם שלכם. נניח מלא אנשים בהופעה בפארק, כולם מנסים להתקרב לבמה בבת אחת).
אבל ארון הסעף של הגב התחתון של ד׳ (אגב, הניתוח שלו עבר בהצלחה) הוא כלום לעומת מה שקורה במוח שלנו. כמויות של חשמל בזרמים זעירים לכל הכיוונים משולבים בריאקציות כימיות והכל בתוך קופסה לא גדולה כל כך, באריזה די קשיחה (אל תנסו לפתוח בבית), עם שומר סף עצבני שנקרא מחסום דם מוח, שמונע מרעלים לעבור.
המדע עוד לא הצליח לומר איזה חלק אחראי על מה בדיוק, ככל הנראה משום שאין כזה דבר ״אחראי על״. כלומר, יש חלקים במוח שמתמחים יותר במשימות מסוימות, אבל זה יותר ענין של אינטרקציה אינסופית בין החלקים ולא בנוי כמו מודולים או כמו מנוע בעירה, עם חלקים מובחנים ונפרדים.
יחד עם זאת, מניפולציות זעירות של חשמל לפה וחשמל לשם מאפשים לרופאים ומדענים לסייע לאנשים.
על כך נדבר ברשומה הזו.
המוח החשמלי
בסרט משתתפים אנשים הסובלים מתופעות מוחיות שונות. המילה ״סובל מ...״ לא תמיד מדויקת. לפעמים אדם לוקה במשהו. אותו משהו לא חייב לגרום לו סבל. אבל ״סובל מ..״ הוא ביטוי הרבה יותר חזק. הוא מתאר סבל בלתי פוסק. וזה מה שעובר על האנשים האלה.
והם כל כך סובלים, שהם מוכנים להשתתף בניסוי בו יזרימו להם חשמל למוח. בצורה מבוקרת, זעירה ומדויקת, זה לא הלם חשמל במובן העממי בו רואים אדם מזדעזע וקופץ. אלקטרודות מוצמדות לאזורים מסוימים וכאשר מתחוללת סערה חשמלית, אפשר לראות באיזה אזור היא מתחוללת ובהתאם, לסייע.-אולי.
הדימוי של סערה חשמלית מועבר היטב בסרט באמצעות צילומי סערות ברקים.
הסרט מאוד מדעי ומאוד אנושי בו זמנית. וזה מה שיפה בו. כך לדוגמה, אחד המטופלים שקוע בשיחת טלפון סוערת עם בת משפחה שאומרת לו ״איך אתה מרשה שישחקו לך במוח״ והוא עונה בזעם ובתסכול כי הסבל שלו גדול יותר וכי אין לו מה להפסיד יותר. אלו הרגעים בהם הסרט יוצא מתחום הסרט המדעי ומזכיר לכולנו כי מדובר בסיפורים אנושיים.
המחקר העכשווי
הסרט נוצר לפני אי אילו שנים והמחקר כמובן התקדם מאז. אחת השאיפות המובעות בסרט היתה להעביר את המודל למחשב, כך שבתוך המחשב יהיה מעין העתק של המוח, ממופה בדייקנות, מבחינת ההרכב החשמלי. המטרה של כזה דבר היא לחסוך (יותר נכון, להוריד למינימום) את הצורך בניסויים בבני אדם על ידי כך, שקודם כל, הזרמים החשמליים ירוצו על המודל ורק אחרל כך על אנשים. באופן כזה אפשר לפסול נסיונות שלא מצליחים על הסף, במקום לגרום עוד סבל למטופלים.
המחקר, שכונה פרויקט המוח הכחול, רץ בהצלחה משנת 2005 ועד 2024. זהו האתר שלו.
מחקר אחר הושק באנגליה על ידי רשות המחקר והחדשנות. במחקר זה, ממקמים בתוך המוח של האדם, בחלקו העליון, שתלים ששולחים גלי אולטרא סאונד בסיטואציה טיפולית. מטרת הניסוי היא לסייע לאנשים עם אפילפסיה, הפרעות אכילה, דיכאון ועוד.
התחום הזה בכללותו נקרא ממשק מוח מחשב. הוא נוגע בין השאר לנסיונות של הרפואה לסייע לעוורים לראות ולנכים ללכת - באמצעות סיוע טכנולוגי שפועל על המוח ומערכת העצבים. הדבר אמור לסייע, כאשר האיבר עצמו מתפקד (למשל, עיניים או רגליים) והבעיה היא בהולכה העצבית. במקרים בהם אין איבר ויש תותב, המטרה היא ״ללמד״ את המוח לתת פקודה לתותב, על מנת זה יתפקד מכוח המחשבה.
בפברואר 2025 דווח כי מדענים בסין הצליחו לפתח ממשק דו כיווני בין מוח למחשב. כלומר, המוח מעביר פקודה נניח לרגל התותבת. הרגיל התותבת מבצעת את הפעולה (דריכה) ומדווחת בחזרה למוח על מה שהיא חווה (קרקע רכה, קרקע קשה, קרקע לא יציבה וכו׳). החידוש הוא בכך שהמוח מסוגל לקבל את האותו שהמכונה שולחת לו ובהתאם לכך, ליצור פקודה חדשה (למשל - לכת בצעדים קטנים יותר, כדי לא להחליק). מדובר במחקר ראשוני ותוכלו לקרוא על כך עוד כאן.