חינוך והקניית ידע בוידאו: עצות שימושיות ולקחים

קצר, ממוקד בנושא אחד ופשוט ככל האפשר. ההסברים וההוכחות בהמשך

הרשומה הזו מבוססת על ניסון עצמי רב, לצד איסוף והסקת מסקנות ממחקרים חיצוניים. הרעיון לכתוב אותה הבשיל כבר לפני שנה, אבל חיכיתי עד שיצטברו ידע והניסיון, אז אפשר לראות זאת כפוסט בשל, או לפחות מגובה בנתונים.

נראה לי שרוב האנשים יסכימו שהעברת ידע או חינוך מקוון (און ליין) אינם יכולים להיות אחד לאחד כמו בכיתה רגילה.
לא צריך להיות במאי מנוסה או חוקרת פסיכולוגיה פיזיולוגית כדי לדעת שהמסך השטוח מוריד קשב. שהחוסר בקשר ישיר מקהה את היכולת לספוג להקשיב. וגם אם אתם קוראים על כך בפעם הראשונה, הדבר מן הסתם מסתדר עם ההיגיון וניסיון החיים שלכם: לימוד דרך מסך אינו דומה ללימוד פיזי.

ואולי זה בכלל רעיון גרוע? - אולי הוא מגדיל את הניכור האנושי, את תחושת הבדידות? אולי הדרישה למשמעת עצמית, הכרוכה בלימוד מקוון, פשוט גדולה על רובנו?
אכתוב את המסקנה, כפי שהיא לדעתי, כבר עכשיו: לימוד מקוון הוא רעיון מעולה. יש בו גם צדק חברתי, כי הוא מנגיש ידע לכל אישה או איש, בכל מקום בו יהיו.
אלא שאם לא מבצעים את הרעיון בצורה נכונה ואם פשוט מנסים לישם עקרונות של לימוד פיזי בכיתה על לימוד מקוון, הסיכוי לכשלון גדל. יחד איתו, גדל הסיכוי שתקפצו למסקנה על פיה ״זה לא הולך.״

אכתוב את הרשומה הזו על פי העקרון שלמדתי מדרק מולר, יוטיובר הנערץ עלי, המפעיל ערוץ מדע פופולרי בשם Veritasium. מולר עשה את הדוקטורט שלו בחינוך באמצעות וידאו והוא מיישם בסרטונים שלו את העקרונות אליהם הגיע במהלך המחקר שלו: להתחיל עם הנחה מוטעית ואז להפריך אותה.

העבירו לצופים את הידע ואז הסבירו אותו. ככה פשוט

מולר טוען שנכון דווקא להתחיל עם הנחה מוטעית, אבל כזו שנחשבת לאמונה עממית נפוצה, או כזו שמסתדרת עם האינטואיציה. הוא יצר סרטון, בו הסביר עקרון פיזיקלי מסוים בדרך לינארית, כלומר העביר את המידע כפי שוא ואז הסביר אותו. אחר כך יצר וידאו אחר, באותו נושא, בו החל דווקא מהאמונה הנפוצה והמוטעית ואז סתר אותה. ואז בדק את רמת ההבנה והזכירות של שני הסרטונים באמצעות מבחן לצופים.
התוצאות היו מובהקות: כאשר המידע הועבר בצורה ישירה ופשוטה, רוב האנשים התבלבלו באופן הבא: הם זכרו את המסקנה (הנכונה), אבל בלבלו את ההסבר והפכו אותו על פניו. גם אני למרבה הבושה נפלתי בזה. האנשים היחידים שלא התבלבלו היו כאלה שהיה להם ידע מוקדם על הנושא.

veritasiumתמונת המסך של הערוץ של מולר - Veritasium. רוב הסרטונים שלו עוסקים בפיסיקה, בגובה העיניים. כמו שניתן לראות מהמספרים, הפופולריות שלו עצומה.

הצופה רדום. הער אותו באמצעות קצב, אנימציות וכותרות קופצות

לא לא לא. כשמדובר בהעברת ידע ולא בתוכן בידורי, לכו על הפשוט ביותר והישיר ביותר. פירוטכניקה פשוט מסיחה את הדעת. 
אז האם לצלם מרצה מדברת על רקע חדר במנזר? - לא בהכרח. הפתרון אליו הגענו הוא לשלב כותרות, אבל מאוד במשורה, כלומר במקומות בהן הן ממלאות תפקיד של הדהוד, חיזוק והדגשה. הכותרות אמורות לשקף את הנאמר בוידאו ולחזק אותו. הן חייבות להיות קצרות ורק להדגיש את מונחים שהם בבחינת שורה תחתונה. מרצים ונואמים מנוסים מבצעים זאת בעצמם באמצעות אינטונציה: הם מדגישים, עוצרים או מאטים כאשר מדובר במושג חשוב. בוידאו, עלינו לסייע למרצה באמצעות עריכת כותרות.

shyam blockchain

למעלה: תמונת מסך מתוך הפרזנטציה של שיאם סונדר וורמה, מנכ״ל Readybytes, בנושא בלוקצ׳יין. כותרת ההרצאה היא ״מדוע אינך צריך בלוקצי׳ין למיזם שלך.״ הכותרת מדגישה את אחד העקרונות החזקים והמפחידים ביותר בשימוש בלוקצ׳יין: אתם מאבדים שליטה לטובת חוקים. אמנם אתם קבעתם את החוקים בתחילת הדרך, אבל אם לא צפיתם הכל מראש, לא תוכלו לשנות דבר. הבלוק נחתם וזהו.

במחקר שנערך באוניברסיטת צ׳ילה, במרכז למחקר חינוכי, נמצא שידע שהועבר באמצעות תמונות סטטיות הובן והיה זכיר הרבה יותר מידע מאותו ידע, כאשר הועבר באנימציה. עורך המחקר, חואן קריסטובל קסטרו-אלונסו, אמר בראיון כי השימוש באנימציה הוא מאוד אופנתי, אבל האופי המתחלף של הדימוי הויזואלי (כאשר מדובר באנימציה) פשוט אינו מותיר זמן מספק כדי להבין ולזכור.
מסקנה נוספת מענינת במחקר נגעה לתנועות ידיים והצבעות: במחקר הוצגו אצבעות מורות על הדימויים הויזואליים, אך ללא האדם המחובר לאותן אצבעות. לא נצפתה כל תועלת במיקוד על ידי אותן אצבעות.   לעומת זאת, כאשר צופים במרצה מדבר ומניע את ידיו, כלומר כאשר הידיים ״מחוברות״ לאדם, התועלת של התנועות לתהליך ההבנה של הוידאו עולה בהרבה.

אף על פי כן
למרות שישנה העדפה ברורה לתוכן סטטי ורגוע באופיו, יש בהחלט מקום לאנימציה לדעת עורך המחקר. המקום בו אנימציה מועילה הוא בהבנת תהליך דינמי, כלומר במקום בו מבקשים להראות זרימה ומהלך. 

סטודנטים הם עצלנים

זו התרסה זועמת שאני שומע לא פעם ממרצים. לדברי אותם מרצים, אסור לנו להיכנע לעצלות האנושית ולכן הנסיונות ליצור וידאו קל לזכירה והבנה, הוא למעשה ירידה ברמה.
אנסה לעדן ולדייק מעט את הקביעה הכעוסה הנ״ל: סטודנטים (וקהל לומדים בכלל) הם בני אדם.
לקביעה הטריוויאלית הזו יש משמעות: רוב בני האדם, כאשר הם נחשפים למידע חדש, זקוקים לזמן לעיכולו. 
המסקנה, לדעתי, היא ליצור סרטונים קצרים. בכל אחד לכלול נושא אחד בלבד. זה בסדר, אין יומרה להקיף מקצוע שלם באותו וידאו בודד.  אם יש נושא נוסף, יש ליצור וידאו נוסף וכמובן לקשר ביניהם.
מתברר שבנושא זה כוונתי לדעת גדולים. מחקר באוניברסיטת ונדרבילט הגיע לממצאים חותכים בנושא: הזמן האידאלי הוא 6-8 דקות, עם עדיפות לשש דקות.

engagement videos1טוב, אתם לא מפגרים ובטח שמתם לב שלמעשה, הזמן האידאלי הוא אפילו פחות משש דקות, על פי המחקר. אז מדוע ציינתי שש דקות כזמן אידאלי? - כי על פי נסיוני בעבודה מול מגוון מרצים וגם כמרצה בעצמי, אני חושב שקשה מאוד להעביר ידע משמעותי בפחות מזמן זה. כלומר, שש דקות היא בעצם ביחידת הזמן הקטנה ביותר האפשרית, שעדין מספקת תוצאות אופטימליות. 
למפקפקים רק אזכיר שהשימוש ההולך וגובר בטלפונים ניידים לצפייה בוידאו מהווה גם הוא זרז למשך הקצר של הצפיה האפשרי. ולא בהכרח בגלל שהקשב יורד מול מסך קטן, אלא פשוט כי צפייה מטלפון נייד נעשית פעמים רבות בזמן שאנחנו מבצעים פעילות אחרת: שש דקות ואתם צריכים לרדת מהרכבת או שהתור שלכם לקופה במרכול או לכניסה לרופא הגיע.   

מחקר אחר, באוניברסיטת רוצ׳סטר, מצא נפילה דומה אחרי שש דקות. שם נבדקו סרטונים של פלטפורמת הקורסים האקדמיים בוידאו EdX, שגם ישראל שותפה בה אגב.
הגרף המצורף למטה מבחין בין סטודנטים שחייבים לצפות כדי לעבור מבחן או לקבל תעודת גמר או הסמכה (שם המוטיבציה גבוהה יותר) לבין משתתפים רגילים בקורס (למשל, כאלו שמשתתפים בקורס מתוך סקרנות ורצון להרחיב ידע). ובכן, האבחנה אינה כה גדולה כפי שניתן אולי לצפות: גם אלו שחייבים לצפות בוידאו כדי לעבור מבחן או קורס מאבדים קשב אחרי יותר משש דקות.

engagement  

 

מסקנות

וידאו הוא כלי מעולה לההנחלת ידע. עליו להיות קצר ופשוט. כל סרטון חייב לכלול נושא אחד בלבד ולמצות אותו. כדאי להימנע מדימויים מתוחכמים ולבחור בתנועה רק כאשר המטרה היא להמחיש תהליך דינמי.
על העקרונות המתודיים של הפקת הוידאו עצמו אכתוב ברשומה נפרדת.