שילוב סרטים בחינוך והרצאות

סרטים עשויים להיות כלי לימודי בעל ערך. אבל איך עושים בהם שימוש מושכל ויעיל?

educational films

יש להודות על האמת: הדימוי של שימוש בסרטים בחינוך הוא בעייתי.
הנה כמה דוגמאות לדימויים כאלה (נעשה מאמץ לסתור אותן אחר כך):

סרטים הם בידור

צופים בהם כשרוצים לנקות את הראש או בזמן פנוי.

סרטים זה לעצלנים

מרצה או מורה רציני יעביר שיעור פרונטלי שהוכן בקפדנות, ידבר בהתלהבות, יציב שאלות וישתף את התלמידים. בסרט לעומת זאת, המורה או המרצה נמצאים בצד, בשקט. החדר מוחשך ואפשר לנמנם, לבדוק הודעות וכו'. בקיצור, לא רציני.

סרט הוא ענין שטחי. לא מעמיק כמו טקסט

טקסט כתוב דורש כושר הפשטה ודמיון. בסרט הכל ברור. לכן, סרט הופך אותנו לפסיביים ומאמץ פענוח המסר שקיים בטקסט כתוב, נעדר ממנו.

סרט הופך מורה או מרצה למיותרת

אם הסרט מסביר את נושא השיעור או הקורס ונעזר באפקטים, אנימציה וכו', איזה סיכוי יש למורה מולו?

סרטים מיועדים לתלמידי קולנוע, אמנות או תקשורת

אני בכלל מורה לכימיה. מה לי ולניתוח סרטים? זוויות צילום, שפה קולנועית, כל אלו אינם התחום שלי.

מזדהים?

אתם לא לבד. מדובר בדעות מקובלות, לחלקן גם יש ביסוס במציאות. ננסה כאן להציג חלופות לענין זה וגם דרכים מעשיות לשילוב סרטים בהוראה.
סרטים הם מהנים. סרטים יוצרים חוויה רגשית חזקה. אלא שנראה כאילו צריך להתנצל על כך... - למה? כי בדימוי שגדלנו עליו לימוד רציני הוא ענין משעמם. ואם אינו משעמם, הוא כנראה שטחי, פופליסטי.  - כל אחד ואחת מאיתנו חווה בחייו לפחות מורה אחת שהצליחה להעביר לו חומר מסובך בצורה סוחפת, מרתקת וחווייתית. חלקנו חוו מורים רבים כאלה. אז מדוע שסרט עשוי כהלכה לא יבצע את אותה עבודה?

אם החלטתם להחליף שיעור שלם בצפייה בסרט ועשיתם זאת מספר רב של פעמים, אז כנראה שכן, ככל הנראה אתם קצת עצלנים.
אבל אם שלבתם סצנה מנצחת בטיימינג מושלם, רק כדי ליצור את האווירה שתלהיט ויכוח בין התלמידים, או תבהיר ענין לא ברור או תבצע חיזוק (reinforcement) של נושא קשה, אז אתם ממצים את המיטב משימוש בסרטים. איך עושים זאת? כנראה שעם הרבה ניסוי וטעייה. אבל גם יש לנו כמה עצות מעשיות בנושא, בהמשך.

סרט יכול להיות שטחי, ברור. אבל הי, יש גם ספרים כאלה. כל מה שאנחנו מנסים לומר הוא, שהכל תלוי בדבר: האם ידעתם שהזמן הממוצע ליצירת סרט תעודה הוא 3-5 שנים? מזכיר לכם משהו? זה לא ממש רחוק מהזמן המוקדש לכתיבת תזה לדוקטורט. סרטי תעודה הם פרי של תחקיר מעמיק ושהות של מאות שעות עם המצולמים. רק חלקן מצולם. בשאר הזמן אוספים חומר, משוחחים, מקשיבים, רוכשים אמון, מקבלים גישה למידע, נוברים בארכיונים, מצליבים גרסאות. לאחר מכן מתחיל תהליך עריכה, שאורכו הממוצע הוא 600 שעות. המספרים האלה לא מופרכים. על סרט תיעודי קטן עובד במצטבר צוות של חמישה אנשי ליבה, שמלווים אותו ומבקרים זה את זה מרגע הרעיון ועד מחיאות הכפיים בהקרנת הבכורה. נוספים להם אנשי לווין, ביניהם מנהל תכניות בערוץ משדר, מנהלת אמנותית בקרן ציבורית תומכת, לפעמים גם מנטורים. אלו עוד ועוד עיניים בוחנות, שלא יעשו ליוצרות והיוצרים חיים קלים. - שטחי?! הדבר האחרון שאפשר לומר על סרט תיעודי הוא, שהוא שטחי יותר מטקסט.

סרט טוב לא הופך מורה או מרצה למיותר, כי סרט טוב מרובה בשכבות ולכן דורש תיווך. אם לא יתקיים תיווך כזה, הסרט יישאר ברוב המקרים בידורי בלבד. כאן אנחנו גם סוגרים מעגל: סרט אכן יכול להיות מבדר בלבד כפי שנטען קודם, אבל רק אם לא מתווכים את הרבדים העמוקים יותר שלו לסטודנטים ותלמידים. לכן, סרט טוב יכול להעצים את חווית ההוראה. ויכול גם להביא ליתר הערכה מצד התלמידים או הסטודנטים: המורה יודע להביא את הסרט הנכון בזמן הנכון.

רעיונות מעשיים

 הטילו משימת צפיה בסרט
לפני השיעור, אחרי השיעור, או גם וגם. אתם הרי לא מקריאים מאמרים או ספרים שלמים בשיעור, אז למה להקרין סרט במלואו?

דרשו דו"ח צפיה
אם חשוב לכן לוודא ביצוע, כמו שיעורי בית, ניתן להטיל משימת כתיבת דו"ח, בדומה ל - Book Report. כדי לא להפוך את המשימה לטכנית, אפשר לבקש לאתר מסרים מסוימים, לשאול שאלת הבנה או פשוט לשאול לדעתם של התלמידים או הסטודנטים על הסרט כולו או על דברים ספציפיים שראו בו, בין אם זו סצנה שהם בוחרים או כזו שאתם התמקדתם בה.

בחרו סצנה אחת או יותר
כמו בחירת ציטוט, בחירת סצנה מתאימה היא ענין של התבוננות, אינטואיציה והתאמה לשיעור המלווה. בוחרים אותה מראש כאשר מכינים את השיעור או ההרצאה.

עצרו בשיא
היו מנוולים. כמו עורכי סרטים:) - צרו תסכול, המוביל לסקרנות לקראת הצפיה בסצנה הבאה, שתבוא אחרי שנדון במה שראינו. 

"מה אתם הייתם עושים"?
או "מה יקרה עכשיו"? נסו לתת לתלמידים את האפשרות לצפות מה יקרה בהמשך. לפעמים אותה ציפייה נבנתה על ידי המניפולציה של הבמאית. אך איננו חייבים ליפול בה. נוכל להביא את הידע שלנו מהשיעור או הקורס כדי לראות אותה באופן ביקורתי.

בחרו בתזמון המתאים להצגת הסצנות
לפעמים נכון יותר להתחיל מפגש, שיעור או הרצאה בסצנה. הדבר מכניס לאווירה, אפילו אם הסצנה אניגמטית או ההקשר לא ברור. לעיתים התזמון הנכון הוא עבור אתנחתא מדיבורים. ולפעמים הסצנה מציתה (מהווה טריגר) לדיון, אותו תכננתם מראש. דיון שמביא לידי יישום וביטוי דברים שנלמדו או נדונו קודם לכן.
ניתן להשתמש בכלי העריכה שלנו, שנמצא בכל עמוד סרט באתר ונראה בתמונה למטה. הוא פשוט מאוד לשימוש. יש לסמן התחלה וסיום ואז לתת שם לסצנה ולשמור אותה. המערכת יוצרת קישור ישיר לאותה סצנה. כך תוכלו לגשת לסצנה בקליק בודד. לא תצטרכו לטרוח על מציאת נקודת ההתחלה שלה או להיות דרוכים לנקודת הסיום. היא תתחיל ותיעצר אוטומטית.

segment hebrew

דוגמא

הסרט כל האמת על שקרנים מתחיל מסטטיסטטקה עצובה אך מוכרת: רוב בני האדם משקרים רוב הזמן. נניח לרגע לאבחנה בין שקרים לבנים לאחרים ולא נדרג את השקרים על פי דרגות החומרה שלהם. זאת משום שהסרט עצמו לא מרחיב בנושא. רובו מוקדש לדרכים בהן המדע מנסה לאתר שקרנים באמצעות הבעות פנים וכמובן מדידת לחץ דם, דופק והזעה. כלומר, ניתן לשייך את הסרט יותר לשיעור ביולוגיה מאשר אחד מתחומי החברה.
בסצנה הבאה תוכלו לראות אדם אומר משפט זהה ארבע פעמים. באחת מן הפעמים האלה הוא משקר. האם תוכלו לזהות את הפעם הזו? ניתן להציב את האתגר גם לתלמידים.
כדי להיות מסוגלים לכך, יש להכיר קודם את התיאוריה של פול אקמן בדבר מיקרו-הבעות ככלי לאיתור שקרים. אולי גם להתאמן עליה קצת. ואז לערוך חידון קצר בכיתה. מי מזהה את השקרן? האם התוצאות אומרות משהו על תקפות השיטה?
אגב, על חלק מהסרטים אנחנו כותבים סקירות עומק. קראו כאן אחת כזו על הסרט כל האמת על שקרנים. ייתכן כי היא תעלה עוד רעיונות.