דודי רוצה להיות שחקן, נקודה

stand upדודי הוא תלמיד ישיבה, העובר הכשרת הוראה יחד עם חברו יקי. זה לפחות מה שאשתו, רחלי, יודעת עליו... - במציאות, דודי שואף להיות סטנד אפיסט והוא מתמרן בין החלום לבין היעוד אליו דוחפת אותו החברה הדתית.

זוהי המציאות המתבררת בסרט סטנד-אפ. היה אפשר לחשוב שבתור חילוני יהיה לי קשה להזדהות עם דודי, מעולם לא הייתי בישיבה ואף אחד לא דחף אותי ולא ציפה ממני ללמד משנה לילדים, אך ההכוונה הזאת של מערכת החינוך קיימת במלוא עוצמתה גם במערכת החילונית. אם האידאל הדתי (לפחות בקהילות מסוימות) הוא להיות תלמידים חכמים מהם יצמחו גדולי הדור, את החילונים דוחפים להוציא תואר במקצוע ריאלי כלשהו. באף אחד מהם סטנד-אפ לא נתפס כמקצוע וכחלום לגיטימי. בעולם החילוני אתה יכול אמנם לשאוף לשם, אבל עדיף שתהיה לך תכנית חירום לתואר "מעשי," אחרת אף אחד לא הולך לקחת אותך ברצינות (בעצם, אם כסטנדאפיסט יקחו אותך ברצינות, אתה בבעיה).

בעולם הדתי המצב אף קשה יותר, שכן בעיני החברה, כי מועדוני הסטנד-אפ נחשבים כביטול תורה בעיני רבנים לא מעטים: ובמושב לצים לא ישב (תהלים א').
במועדוני סטנד-אפ שוחטים פרות קדושות על ימין ועל שמאל וגם סתם פרות שנקלעו בטעות לדרך. מה שבטוח, מישהו הולך להישחט. כמו שדודי אומר: "תמיד רציתי להגיע לקטע הזה שיורדים על הקהל... אבל אני ממש בבעיה כי אני דתי ואנחנו נחמדים."
החיבור בין עולם הסטנד-אפ, על אלתוריו ההומוריסטיים ועולם התורה המחמיר והרציני מגיע כאשר דודי ויקי צריכים להעביר שיעור לילדים, כשהבוחן נמצא בחדר. יקי מתחיל להסביר ברצינות לילדים והם מתחילים להמטיר עליו שאלות וקריאות "לא הבנתי". ברגע שחושבים שהמצב לא יכול להתדרדר יותר, מגיע דודי ומציג לילדים את קטע המשנה המדובר באופן קומי. מטרת הסרט אינה לדעתי למחות נגד חסרונו לכאורה של הומור בעולם החינוך הדתי, אלא להעביר לנו בדרך בלתי אמצעית את העובדה שהתגשמות החלום של דודי היא לא משהו אנוכי, היא פשוט התמצית שלו והדבר אליו הוא נועד. אם הפן הזה באישיות שלו מתגבר גם על הרגעים בהם הוא צריך להיות קצת יותר רציני, אין ספק שהייעוד שלו נמצא איפה שהלב שלו נמצא.
לסיכום, סטנדאפ עוסק מצד אחד בסוגיות עמוקות כמו נאמנות של אדם לעצמו אל מול הלחץ והציפיות החברתיות, אך בה בעת נשאר הומוריסטי וקליל, עד לסוף המפתיע והמקסים.

לצפיה בסרט המלא

Tags: זהות, חברה, יהדות, משפחה