מסע מוסיקלי-ישראלי בהודו

i saw giraffes in indiaבשנת 2008 יצאה להקת "הג'ירפות" למסע הופעות בהודו, שבועיים אחרי פיגועי טרור בעיר מומביי. בסרט ראיתי ג'ירפות בהודו (במאי: נועם פנחס) אנחנו מתלווים אליהם במסע חיפוש עצמי וחיפוש אחרי הקהל הישראלי של הלהקה, שהתפזר ברחבי הודו בעקבות התרעות לפיגוע נוסף.
הסרט פותח בנאום מזמר הלהקה המאוד כריזמטי, גלעד כהנא, שמספר לקהל בהופעה בישראל שהלהקה יוצאת "לחפש את עצמה" בהודו כמו שעשו החיפושיות בשעתן. המסע מקבל תפנית מהאסקפיזם הצפוי אל התמודדות מפוכחת עם פיגועי הטרור במדינה. התפנית הזו, יותר מכל מאפיין אחר בסרט, מדגישה את הישראליות של הלהקה.

אותה ישראליות שלא יכולה להתחמק מהמוות ומהמציאות הקשה, לא משנה לאן תברח או תפנה את ראשה. בעקבות כך הלהקה מקבלת תכלית עמוקה יותר למסעה, תכלית של שליחות. האם הם יוכלו להשתמש במוסיקה כנשק להילחם בעזרתו באותה מציאות קודרת ולהחזיר להודו את התמימות שלה? זאת שאלה קשה שלא נענית בתשובה מהדהדת. זאת שאלה שכל אחד שהיה שם או שראה את הסרט יענה עליה אחרת. כל ישראלי שהלהקה פוגשת בדרך מספר לה על שמועות על כך שהם ביטלו את ההופעות, בעוד הם חוששים דווקא שהקהל הוא זה שיבריז להם... - כך נוצרת אי וודאות משעשעת שגורמת לתהות האם הקהל לא מעוניין בסתר שהלהקה תבטל כדאי לא לעמוד בדילמה של הסכנה מול ההנאה. בין הופעה להופעה אנחנו חווים את הודו ואת האופי שלה, מהשלכת פרחים לנהר ועד צילומים של אישה הודית שעובדת קשה בזמן שאחד מחברי הלהקה צופה בה ומדבר עליה. סצנות אלה, שייראו לאנשים מסוימים כמיותרים, חשובים להבנת הניגודיות שמנסים להעביר בסרט. ניגודיות שאי אפשר לחמוק ממנה, כשחבורת אנשי העולם הראשון מגיעים לארץ כמו הודו.

ראיתי ג'ירפות בהודו הוא לפני הכל סרט מורכב ומאוד לא חד גוני, בדיוק כמו הלהקה אותה הוא מתעד. מצד אחד הוא בנוי במסורתיות בעלייה ההדרגתית שלו לקראת השיא הגדול, ההופעה בגואה (גואה היא "בירת הטראנסים" של הודו ויש שאומרים של העולם, שם תוכלו למצוא יותר ישראלים מכל עיר אחרת בהודו). מצד שני זמר הלהקה, גלעד כהנא, טורח להעביר לנו מסרים סותרים ומפקפק בקיום של אותו "שיא" נחשק שהאדם המערבי מחפש אחריו כל חייו. במילותיו שלו "לאו דווקא צריך להגיע להארה, פשוט צריך להגיע לפשרה" הוא מכחיש את קיומה של ההארה זאת בעוד הוא נמצא במסע מוסיקלי בהודו שהיא כביכול המעוז של אותה ההארה. יש שתי דרכים לנסות לפרש את הסרט: האחת היא לחפור בו ובמסריו ולנסות לחפש משמעויות נסתרות. השנייה היא לקבל את הדברים כמו שהם ולהבין שהסרט, כמו הלהקה, כמו החיים, לא בנוי מ"אמת" אחת שיש לה את התשובה לכל. הוא מורכב מאינסוף רגעים ומשמעויות קטנים שיוצרים יחדיו מרקם מאוד מעניין. מרקם שמהווה את אחד מעמודי התווך הדוקומנטרים של המוסיקה הישראלית.
כתב: עומר שפר

לצפיה בסרט המלא

Tags: אמנות ותרבות, מוסיקה, רוחניות