ארבעה בנים: שהצאצא ימשיך את החלום שלי

ארבעה בניםמה תעשי אם את אוהבת את ישראל ומאמינה שצריך לחיות בה וביתך בחרה לגור באוסטרליה?
מה תעשי אם כל חייך היית ספקנית וביקורתית כלפי הדת ובנך בחר לחזור בתשובה?
איך תגיב אם בנך, התלמיד המבריק, יסרב ללמוד בטכניון כאחיו הבוגר ובמקום זאת יפנה לקריירת ריקוד ומחול?
הסרט ארבעה בנים של נעם דמסקי ומורדי קרשנר מספר מקרוב על אנשים שבחרו ללכת בדרך אחרת מכפי שהוריהם ציפו מהם או יעדו להם.


הורים רבים בימינו מסרבים להתייחס מפורשות ממה שהיו מצפים מבנם או היתם מבחינת בחירה מקצועית או זוגית או בחירת מקום מגורים. "שתעשה מה שטוב לה ושתהיה מאושרת" הם המשפטים המקובלים.
אבל מה קורה עם אותה אמירה לובשת פתאום צורה ונוגעת בנקודות הרגישות ובאני מאמין של ההורים?
ומה עם הילדים? עד כמה כיבוד ההורים צריך לשמש נר לרגליהם בבחירתם? האם הליכה עם עצמך היא בחירה בריאה וערובה גדולה יותר לאושר או אגואיזם אינדיבידואלי מודרני?
בספרה רכבת אחרונה לאיסטנבול פורשת הסופרת התורכיה אייסה קולין סיפור דומה: בת מעמד גבוה מוסלמית בוחרת להינשא לבחיר ליבה היהודי. אביה של סלבה, הצעירה התורכיה המוסלמית, רותח מכעס ועושה הכל כדי למנוע את הנישואים. הבת המופתעת מזכירה לאב שוב ושוב איך חינך אותה לחילוניות, לניטרול דעות קדומות, לפתיחות לעולם שמסביב, לשיפוט של האדם באשר הוא אדם ועוד. "את עושה שימוש ציני בזה נגדי" אומר האב הזועם לביתו. מבחינתו, הגולם קם על יוצרו. הוא רצה להשוויץ בבת משכילה ולהרגיש באמצעותה שהשתחרר מתורכיה העותומאנית לטובת הרפובליקה. היא בתמימותה הלכה עם זה עד הסוף.
הסרט ארבעה בנים דרמטי פחות, כמו החיים האמיתיים... את הקונפליקטים מרככת האהבה, שפע של אהבה.

צפיה בסרט

טריילר:

Tags: ילדים ונוער, משפחה