אשת החצר - סיפור של שבירות וכוח

אשת החצראשת החצר הוא סרט מעקב אישי, כמעט אינטימי, אחרי רבקה פאלוך, אישה חרדית מחסידות גור ודמות ציבורית ופוליטית.
אני חייב לכתוב כאן הקדמה שהיא גם אזהרה לעצמי ולקורא-ת:
כאשר אדם פותח את ביתו ואת חייו לפני המצלמה, הכל נפתח. ואז השיפוטיות שלנו עובדת שעות נוספות.
בעשרים שנות יצירה דוקומנטרית, שכללו גם סרט אישי אחד, למדתי לכבד את האנשים שבוחרים לשתף.
למדתי על הפגיעות שבחשיפה ועל הצורך להיזהר עם אותה שיפוטיות מתבקשת. למדתי לא לתהות על המניעים של אותם אנשים לשתף, כי מי אני בכלל שאשפוט מניעים.
אני מציע לקורא המלומד לאמץ את הקווים המנחים האלה.
ולמה האזהרה מופיעה כאן ולא ברוב סרטים אחרים שנמצאים כאן?

כי הקהילה החרדית שפאלוך חיה בה, מחזיקה בקודים ברורים מאוד לגבי חיי משפחה, גידול ילדים, מציאת זוגיות ותפקידי גברים ונשים.
מתבקש לצפות בסרט הזה בעיניים ביקורתיות. אבל עשו טובה לעצמכם, צפו בו כמו שהוא. יש כאן מתנה והיא פתיחות, הגובלת בתמימות שובת לב, לפחות של רוב המצולמים. כדי להפיק את המיטב מהפתיחות הזו, שימו בצד את הדעות הקדומות. 

רבקה פאלוך היא שדרנית רדיו מצליחה ברדיו קול חי (מאז עברה לרדיו לב המדינה) ושמשה יועצת לעניני חרדים לאריאל שרון. אחר כך עבדה בקמפיין הראשון של הילארי קלינטון וג׳ון מקיין כדי לסייע להם לקבל את הקול היהודי. היא מקורבת לשרה נתניהו ובשעת כתיבת שורות אלה, אמורה להתמנות ליועצת לעניני חרדים של רוה״מ נתניהו. בקיצור, רבקה פאלוך נושמת וחיה פוליטיקה, מכירה, מקורבת, פוגשת, משוחחת, משפיעה, משכנעת.

רבקה פאלוך היא גם אמא לשבעה ילדים ומספר גדל והולך של נכדים. נשואה לשמחה ויחד הם מנהלים בית אנרגטי וצפוף. ״אנחנו נחשבים פתוחים״ היא מספרת לאמנון בנימין, הבמאי. כיום מקובל לקרוא לאנשים כאלה ׳חרדים מודרנים׳, כלומר אנשים הבאים במגע תכוף עם החילונים ותרבותם, תוך שמירה על הפרדה, עד כמה שהדבר ניתן.

הסרט נע באופן מרתק בין פאלוך הציבורית ופאלוך האישית, המשפחתית. בשני הצירים האלה, מדובר באישה שאפתנית מאוד, החותרת להשגת מטרות ברורות:
בנייה מחדש של הקריירה הפוליטית שלה שהתרסקה בכאב עם פרישתו הפתאומית של שרון ומציאת שידוך ראוי לביתה.

השידוך

אין ספק כי משימת איתור חתן לביתם של בני הזוג פאלוך יכולה לפרנס שלושה אנתרופולוגים ועוד יישאר מקום: ״אנחנו כמו בשב״כ״ מתמצתת פאלוך בעצמה את ״השיטה.״ ״אני יודעת בדיוק מה הבחור עשה מיום הולדתו ועד עכשיו.״
הסרט גם כולל סצנות מעקב מתוך המכונית ודיווח מפורט אחרי גובהו של הבחור ושפת גופו. כן, חברות וחברים, אם חשבתם שהחרדים מבטלים את הגוף, טעות בידכם. 
רגע, למה הבת שלך לא עושה את התחקיר הזה? שואל הבמאי.
כי אני מנוסה יותר ממנה והיא לא תראה את הדברים האלה, עונה פאלוך בבטחה. האמן לי, כשפורטים את הענין לפרוטות, גם חילונים מחפשים את אותם דברים. הרי מדובר בהחלטה גורלית.
״לא הייתי מרגיש נוח אם אמא שלי היתה מחפשת עבורי בת זוג״ אומר בנימין ופאלוך עונה במכה מתחת לחגורה: ״אולי אם אמא שלך היתה בוחרת עבורך שידוך, לא היית עדיין רווק.״ ** עדכון: אמנון התחתן מאז ויש לו ילדים. קולולו. 

ענין השידוך גורם לדפיקות לב אצל הזוג פאלוך. ״ענינים״, כלומר עובדות מביכות על החתן, שמתגלות כמעט עם סגירת העסקה (כן, שידוך הוא עסקה), גורמות לביטול השידוך.
ומהו אותו ענין? תיק פלילי? פדופיליה? לא ולא. אחיו ואחותו נפטרו מחיידק טורף וזה אומר שיש בעיה בריאותית במשפחה.
האמת היא שהדבר אינו חד וחותך. לא מדובר בענין גנטי וודאי, כמו טאי זאקס, אלא אולי במזל רע ואולי אכן במערכת חיסונית חלשה יותר, אך לא באופן ודאי. בגלל זה לפסול שידוך? נשימה עמוקה! לא להיות שיפוטי. 

הפוליטיקה

פאלוך היתה יועצת נאמנה לשרון. כל כך נאמנה, שהותקפה על שעמדה לצידו בענין ההתנתקות, שגדולי הרבנים התנגדו אליה. כשאולמרט החליף את שרון, מצאה את עצמה בחוץ ונעלבה קשות. האמת היא שלא בהכרח הודחה בשל עוינות כלפיה, כמו אולי בשל העדפה של אדם אחר. ובכלל - ישנם ספקות רבים לגבי נחיצותו הכללית תפקיד היועץ לעניני חרדים. ״אנחנו לא צריכים מישהו שיתווך בינינו לבין ראש הממשלה״ אומרים בכעס חברי כנסת חרדים.

שמחה, בן זוגה של רבקה, דווקא מרוצה. הסרט נעשה הרבה לפני שאולמרט הורשע ונשלח מאסר, אז כנראה שתחושות הבטן של האיש לא היו כל כך גרועות.
כך או כך, רבקה חסרת המנוח ממשיכה לצוד משרות יעוץ פוליטיות, דבר שמתועד באופן נפלא קולנועית במסדרונות הכנסת, שם היא אורבת לפונקציונרים במסדרון.
׳אני בעד שהיא תעשה מה שטוב לה,׳ אומר בן הזוג במנוולוג שיכול להיאמר על ידי גבר מודרני חילוני. ׳יש לה את חיידק הפוליטיקה ואני מגבה אותה בכל מה שתעשה.׳ 
הנה, הדעות הקדומות שלכם על דיכוי נשים בציבור החרדי קבלו בעיטה במקום רגיש.

נחמי

ביתה של רבקה, נחמי, היא נערה צעירה, הקשורה מאוד לאימה. נחמי היא ילדה מרצה, כלומר תעשה הכל כדי שהוריה ישמחו, עד כדי ביטול עצמי. לא, זה לא קשור לענין החינוך החרדי. מדובר בתופעה חוצת מגזרים.
ילד מרצה הוא מצד אחד גאוותו של כל הורה: הוא ציתן, הוא להוט לעזור, הוא מגלה אהבה, הוא עצוב כשההורה צריך ללכת, אבל מקבל זאת בהבנה לכאורה ובלי צעקות, כי הוא מבין שיש דברים יותר חשובים מאשר לבלות איתו.
״לדכא את המרד לפני שהוא נוצר״ אומרת פאלוך בפנים קורנות מגאווה כאשר נחמי מספרת לבמאי ש״אבא ואמא תמיד צודקים.״
אבל מצד שני, האמנם הכל כל כך נפלא? והאמנם מרד הנעורים הוא דבר כל כך נורא?
פסיכולוגים מדברים על נטיות לדכאון של ילדים מרצים, על החנקה שעשויה להתפוצץ ועל ביקורת עצמית הגובלת במזוכיזם.
אני לא פסיכולוג וייתכן כמובן שטעיתי, אבל כמעט בכיתי כשראיתי את נחמי. עינו המאומנת של הבמאי אמנון בנימין קלטה את הסיפור המיוחד והתמקדה בה, גם בצילומים אגביים ולא רק בראיונות ובאינטרקציה עם הוריה.
עברו כמה שנים מאז הופק הסרט ואני תוהה מה עם נחמי.
אם תשאלו אותי, נחמי היא הסיפור האמיתי של הסרט, יותר מכל הענין האנתרופולוגי של תהליך השידוך, שאגב עולה יפה לבסוף ובו גם מסתיים הסרט, בחתונה, המסמלת את ה - V הנכסף עבור ההורים. 
י.ש.

לצפיה בסרט

טריילר:

קישורים נוספים

ראיון של עפרה לקס עם הבמאי ב-בשבע
כתבה של סיון רהב-מאיר על הסרט בערוץ 2
תלונה במשטרה נגד רבקה פאלוך

הממונה על המשמעת: ׳להפסיק את כהונתה של רבקה פאלוך, היועצת של נתניהו׳
הועדה המסדרת: לוביסטית? מה פתאום!
 

 

Tags: יהדות, משפחה, נשים ומגדר