מוח גברי, מוח נשי

 מוח גברי, מוח נשי

לכל אחד ואחת מאיתנו יש דעה כלשהי על השונה והדומה בין נשים לגברים. בדרך כלל הויכוח נסב סביב השאלה עד כמה ההבדלים ביןו נשים לגברים נובעים מחינוך ונורמות ועד כמה הם מולדים וטבועים בפיזיולוגיה שלנו. לויכוח הזה יש משמעויות בנושא שווין חברתי (במה שנוגע לנשים בצבא, נשים במקצועות שונים, נשים בניהול ועוד), בתחום היחסים (מי מוביל והאם נכון בכלל לדבר על ״הובלה״ בזוגיות) וכן בדיונים משפטיים וחברתיים על הורות (נשים נתפסות פעמים רבות כהורה טבעי יותר).
יש שפע של בדיחות בנושא, אמונות קדומות ובעיקר הרבה הרבה שיפוטיות כלפי מי שחושב אחרת על תפקידי מגדר.
הסרט המקסים מוח גברי, מוח נשי מנסה לעשות סדר בכאוס הזה דרך המדע. זוהי הפקה מניו זילנד. אולי זה ענין תרבותי, אבל הנועם והמתינות שיש בסרט, לצד ההומור וההקשבה, מהווים חידוש לשיח הישראלי המקובל, שכולל בדרך כלל הרבה אמירות נחרצות, זעם אצור (או מתפרץ) והאשמות הדדיות או תחושת "חייבים לשנות לפני שיהיה מאוחר מדי!". 
אז איך מגיעים למסקנה בדבר השונה והדומה בין גברים ונשים?

מגיש הסרט מלמד על התפתחות המוח בגילאים צעירים בחייו המקצועיים. אבל בסרט הזה הוא בא להקשיב ולשאול שאלות, לא להרצות. הסרט נע בין שיחות רחוב אקראיות לבין ראיונות עם מדענים. אך הוא אינו רק תיאורטי: המגיש עצמו עובר ניסויים: רמות הטסטוסטרון שלו נבדקות בשעה שבהוא נוהג במכונית מירוץ ומוחו נסרק בשעה שהוא מבצע מטלות שפה. הוא גם מבצע, עם מומחית לתחום, ניסויים מרתקים עם תינוקות והוריהם ועל הדרך מצטט מחקר מפתיע מישראל. 

הסרט מתנהל בצורה עדינה ועם זאת מתוחכמת: אחרי ששכנע אותנו שכל ההבדל בין גברים ונשים הוא רק ענין של מוסכמות, הוא מציג ממצא פיזיולוגי המדבר על שוני מולד בין המינים. אחרי שהשתכנענו בו, הוא לוקח אותנו שוב לצד השני, החברתי, עם ניסוי המעלה מימצא מנוגד. בכל רגע נתון, אנחנו כצופים נוטים להאמין שזהו, הבנו את ההבדל בין גברים ונשים. מדובר כמובן ב..... רגע, אנחנו בעצם לא בטוחים, כי בסצנה הבאה נראה משהו שישכנע אותנו אחרת. והכל נראה מדויק ומהודק מכל צדדיו. אין ספק, זו אמנות העריכה.

יש בסרט הרבה סצנות משעשעות. למשל, כאשר חוקר המוח מסביר כי כישורי השפה של נשים מעט יותר גבוהים בממוצע מאלה של גברים. הוא מדגים זאת באמצעות פערים במיקום השיא של עקומת הפעמון עבור כל אחד מהמינים. ועל הדרך הוא אומר משפט די מצחיק, שמבלי משים (ואולי עם) מחזק סטריאוטיפים על נשים:

words 

 יותר מילים עבור אותה יחידת זמן... איזה ניסוח עדין. אתה רומז שהן חופרות? 

אל דאגה, אין כאן מיזוגניה. כותב רשומה זו הינו פטפטן בלתי נלאה ועם זאת עמוס בטסטוסטרון.
זו אינה הצהרה מקרית: משמעותה היא, שכל הנראה, יש לנו לא מעט אפשרויות לשנות את מה שמוחנו לכאורה מוליך אותנו אליו. ככל שהיצור מפותח יותר מבחינה אבולוציונית, כך גדלה יכולת הבחירה שלו. לכן כנראה רוב השימפנזים בניסוי (קדומים יותר אבולוציונית) בוחרים בצעצוע המשאית (והנקבות את הבובות) ובכך מחזקים את הסטריאוטיפ הגברי-נשי.
לעומת זאת, מתראיינת לסרט נהגת מירוצים מקצועית, שמייצגת את ניו זילנד בתחרויות בינלאומיות. זוהי דוגמה מושלמת, כי על פי מבנה המוח, נשים אמורות לכאורה להיות עם: (1) תפיסה מרחבית פחותה מזו של גברים. (2) פחות נטיה לקחת סיכונים. (3) פחות אגרסיבית. 
אבל כדי להיות נהג או נהגת מירוצים יש צורך בהרבה מכל התכונוות האלה (האגרסיביות מיוחסת לתחרותיות הגבוהה, לא לאלימות).
הנהגת שבסרט פשוט גדלה מילדותה המוקדמת לצד מכוניות ועם אבא שמשוגע לדבר. היא ספגה השפעה סביבתית כל כך עמוקה ונרחבת, שגם אם מבחינה ביולוגית לכאורה היתה אמורה לא לפנות לתחום (או להיות נהגת מירוצים גרועה), המוטיבציה והחשיפה עשו את שלהן.
אז אולי זה הסיפור האמיתי של הסרט: אנחנו הרבה יותר מההתניות הבילוגיות שטבועות בנו.

לסיום, צפו בסצנה שגזרנו מתוך הסרט. זוהי סצנה בה סטודנטים מתבקשים לשחק עם תינוקות במסגרת ניסוי בפסיכולוגיה התפתחותית. נאמר לסטודנטים כי הניסוי בודק התנהגות של תינוקות עם זרים, אבל למעשה הסטודנטים עצמם הם הנבדקים והם אינם יודעים זאת.
יש בחדר צעצועי בנים וצעצועי בנות טיפוסיים (משאיות ובובות רכות ותפוחות) והניסוי בודק אילו צעצועים יוצעו לאיזה מין.
כדי להוסיף בלבול, עורכי הניסוי הלבישו חלק מהבנים כבנות וחלק מהבנות כבנים. ומדוע עשו זאת? כדי שאם בן המחופש לבת יבחר במשאית, יהיה מענין לגלות אם הסטודנט יתעקש להציע לו/לה צעצוע אחר. כלומר, הניסוי לא בדק נטיות של תינוקות לבחור בצעצועים על פי מינם (מחקר אחר בפני עצמו) אלא את ההשפעה של הסביבה על תפקידי המגדר שלנו.

לצפיה בסרט