הסדרה כסף, אהבה, משבר היא סדרה נוגעת ללב, אותנטית, עצובה ולעיתים שמחה ומעניקה תקווה.
הבמאית טניה סטפן מלווה שני זוגות שמנסים להגשים חלומות התעשרות, או לפחות חיים עצמאים ומשוחררים מדאגה כלכלית.
הם הולכים בעקבות החלום. בשני המקרים, הגבר מוביל. הוא מוביל את החלום, הוא מוליך אל הסיכון. כמאמר הביטוי הישראלי - צל"ש או טר"ש, הם הולכים על הכל או כלום.
בניגוד לתכניות ריאליטי, אין כאן מנטור כריזמטי שנוזף או משבח. אין פרסים, אין משימות. הם לבד, עם עצמם. הבמאית משכילה לרכוש את אמונם ולהיות איתם גם ברגעים החושפניים ביותר, אך כמעט מבלי לומר מילה בעצמה.
האם יצליחו?
דבר אחד בטוח: כשאין כסף, גם הזוגיות מתערערת.
אם תריצו בגוגל באנגלית את השאילתה האם גברים מסתכנים יותר מנשים תקבלו שפע של תשובות. מדובר לא רק באינטואיציה, אלא במחקרים מבוססים. במחקר שבקישור הבא חילקו החוקרים את הסיכון לשתי קבוצות: אלא שנמשכים אל הריגוש או מפחדים מהסיכון ואלו שנמשכים או נרתעים מהתוצאות שלו. במבט ראשון, הדברים עשויים להיראות זהים: האין הסיכון כלל המעשה? - החוקרים טוענים שלא:
זאת מאחר שבסיכון יש שני חלקים, זה של עצם המעשה וזה של תוצאותיו.
כצפוי, גברים נמשכים יותר אל הסיכון, הן אל הריגוש שבמעשה והן אל חלומות הניצחון. נשים נמשכות פחות אל האנרגיות הגבוהות שבסיכון וגם חוששות יותר מכישלון.
הסברים לתופעה? לא חסרים, אבל צריך להיזהר מהם. יש הטוענים כי נשים חוששות יותר לגורל הילדים ולכן הן יותר אחראיות. טיעון קצת בעייתי, שכן הוא הופך את כל המסתכנים לכאלו שלא אוהבים מספיק את ילדיהם, בעוד שייתכן מאוד כי הם פועלים דווקא מתוך רצון להיטיב את חייהם של ילדיהם. אין בכתוב כאן כדי לצדד בטיעון כזה או אחר, אלא רק לומר שיש להיזהר מניתוח ודאי של גורמים וסיבות.
ויש כמובן את הויכוח הנצחי של תורשה לעומת סביבה, כלומר דיון בשאלה אם הגברים או הנשים אוחזים בתפיסות כאלו בשל הדרך בה חונכו או בשל הגנטיקה.
זהו ויכוח עתיק יומין שאי אפשר, נכון להיום, להכריע בו. ואולי הוא גם לא משנה. זהו פשוט נתון (אגב, חברות הביטוח כבר הכירו בו רשמית וגובות מנשים פרמיה נמוכה יותר על ביטוח רכב בשל כך).
הבמאית אינה מנסה לעסוק בכך. היא צופה ומתעדת ואינה מחלקת את גיבוריה לגברים אל מול נשים. היא מלווה את הזוגות ואת מה שעובר עליהם בתקופה של מתח, המביא איתו תקווה לצד יאוש ובוחנת, באמצעות צופים מן הצד, כחברים, בני משפחה ואורחים לרגע, את העליות והמורדות ביחסיהם, שמבחינתה בסדרה, חשובים יותר מהצלחה כלכלית.
בפרק הראשון, מנסים בני הזוג ויקי ואנדרו להקים חברת תעופה מוזלת (Low Cost). זהו חלום, שרק כדי לזוז בו מילימטר, צריך לגייס מיליונים.
אנדרו, עם אופטימיות בלתי פוסקת, מאמין שהנה, עוד רגע הוא משכנע את המשקיעים. הוא מתקתק בהתלהבות על המחשב תכניות עסקיות גדושות בטבלאות ותחזיות צמיחה והחזרי השקעה נושאי רווחים, נוסע לפגוש אנשי עסקים ספקנים ולוקח איתו קופסאות אוכל כדי לחסוך ולא לאכול בחוץ. ויקי מצידה, מפרגנת ואוהבת, אבל גם מלאת חרדות.
לאט לאט החובות נערמים, אולי צריך לוותר על הבית. היאוש גדל ויחד איתו התקווה לסגירה עם המשקיעים, שיחלצו אותם מהחשיכה. אנדרו נע בין התלהבות לדכאון, סוחף איתו את ויקי המאוהבת והשניים מסתחררים באופן שמצד אחד נראה מעורר קנאה בשל אהבתם ומצד שני, גורם לנו לצעוק להם דרך המסך לעצור כבר.
ומי יודע? אולי הם צודקים? הבמאית, ברגישות רבה, מותירה אותנו עד הסוף בספק לגבי היכולת של אנדרו להגשים את החלום.
בפרק השני, ג'ון וקארן מקימים פאב אנגלי מסורתי משולב במסעדה. לשניהם אין ניסיון בתחום האירוח והם לא יודעים כיצד לחשב הוצאות מול הכנסות. הם מלאי רצון טוב, אופטימיים ובעיקר אוהבים.
ג'ון הכיר את קארן בדרום אפריקה והגיע איתה לאנגליה. קארן נטשה את חייה הקודמים והתפטרה מעבודתה, כדי לצאת מתחושת הריקנות החומרית שאפפה אותה וכדי להגשים את החלום הרומנטי, העצמאי. ג'ון הבטיח לה שהוא ישנה את חייה והיא סומכת עליו, רק לא בטוחה מה המילה "שינוי" מבשרת בתוכה.
ואז הענינים מתחילים להשתבש.
צפו כאן בפרק הראשון