הסיפור שלא יאומן על שרגא ואולה

the art of livingהסרט הכשרון לחיות של אמיר הר גיל מתחיל באופן רגיל יחסית, עד כמה שסרטי דור שני לשואה יכולים להיות 'רגילים': הבן, יוצר הקולנוע, מתעד את אביו, שרגא, שמשפחתו ברחה מעור שיניה מגרמניה רגע לפני פרוץ המלחמה, כשאנשי הגסטאפו היו בדרך אליהם הביתה ממש, באופן מילולי.
שנים אחר כך, האב, הקשור בנימי נפשו לגרמניה ותרבותה, עובד כעתונאי עבור עיתון גרמני גדול, כלומר מבלה רבות בגרמניה, כותב בגרמנית ולמעשה חי אותה בתוכו.
השאלה איך אפשר להיות קשור כל כך למקום בו ניסו לרצוח אותך ושבו זיכרון הילדות האחרון שלך מהגן הוא השפלה על ידי הגננת כי אתה יהודי - חוזרת בסרט וצפה בו מחדש ולמעשה הופכת להיות נושאו המרכזי.
כי זאת יש לדעת: האב, שכבר בן 70 פלוס בעת הצילומים, מוצא אהבה מאוחרת בגרמניה: אולה, אישה אצילית ויפה, שאוהבת אותו מאוד ושהיא בין השאר ארית טהורה על פי כל קנה מידה.
אבל רגע, הסיפור אינו רק קשר בלתי יאומן בין ניצול שואה לבת הסטריאוטיפית ביותר של העם הגרמני.
למעשה, הסיפור רק מתחיל כאן.

כמובן, גם יחסי אב ובנו מלווים את הסרט לכל אורכו. זו הרי הסיבה הטמירה מכולם לסרטים מהסוג הזה. ההשפעה, לפעמים ההפוכה, שיש לאבא על בנו, בכל תחומי החיים, ובעיקר ביחס למשפחה ולנשים. שרגא התגרש מאימו של אמיר כאשר זה היה בן 13 ופצח מאז בשרשרת בלתי פוסקת של בנות זוג.
אלא שלדעתי הוא לא הולל, כפי שאמיר מנסה לרמוז במהלך שיחה ביניהם. הוא באמת אוהב נשים. והן אוהבות אותו. מספיק לראות את החיבה, הרכות והכבוד שהוא רוחש לאולה, המבטים החמים, הנשיקות ההדדיות, הדאגה, כדי להבין ששרגא הוא Ladies Man אמיתי ולא שוביניסט נצלן.

ואם לא די בכל אלה, מתברר ששרגא הוא גם גיבור מלחמה, אדם שחירף נפשו באחד מהקרבות הקשים במלחמת השחרור, בניסיון לפרוץ את המצור על קיבוץ יחיעם בגליל המערבי, בשעה שכמפקד, נחלץ לטפל בפצוע ונורה ונפצע באורח קשה בעצמו. הנכות הקשה, שהפכה מנת חלקו מאז הפציעה, הופכת אותו לאדם מאוד לא בריא, אבל כוח החיים שלו עומד ביחס הפוך לכמות הניתוחים להם הוא נזקק במהלך כל ימי חייו: האיש פשוט אמן החיים, ההמשכיות, הצמיחה והאופטימיות.

בינתיים, אולה מחליטה להגיע לישראל. היא לומדת עברית, אורזת את חפציה, נפרדת מבנה ומגיעה לישראל, לחיות עם שרגא. כאן היא עושה הכל כדי להתערות במקום, להכיר ולחיות עם משפחתו, לבקר במקומות שמשתמשים לו צמתי חיים, לרקוד ריקודי עם ישראלים וכל זה בגיל 60. מתברר שהרומנטיקה לא פוסקת לעולם עבור מי שהחליטו שהם כאלה בכל גיל. ואולה היא בהחלט כזו. מובן לחלוטין מדוע שרגא התאהב בה ונקשר אליה כל כך.

ואז, אמיר, במאי הסרט ובנו של שרגא, מנצל את העיתוי וחוקר אותה על עברה של משפחתה. זהו רגע מכונן והוא מוביל לא רק לתשובה מפתיעה, אלא לתובנה אדירה של כל הדמויות בסרט.
את המידע הזה תיאלצו לגלות בסרט עצמו...

לצפיה בסרט המלא

Tags: אזרחים וותיקים, היסטוריה, זהות, משפחה, שואה