זוזו כולכם, יש לו קבוצה להציל

i have team saveאורי משיח גר בתל אביב עם אמו ואחותו, יש לו כלבה חמודה והוא עובד בחניון. אבל לפני כל אלה, הוא אוהד של מכבי תל אביב.
אין ספק שאורי הקריב את חייו על המזבח הצהוב-כחול. כל אוהד מכיר את אורי וגם כנראה שכל שחקן. אבי נימני הוא חבר אישי של אורי ואם היית רוצה ליצור אתו קשר כדי להזמין אותו לבר מצווה או כל דבר אחר היית צריך רק לדבר עם אורי ולגעת בלבו. משהו שכנראה לא קשה במיוחד לעשות מכיוון שאורי הוא אדם בעל לב ענק, אלטרואיסט מעל ומעבר. הסרט יש לי קבוצה להציל הוא סיפורה של הקבוצה ובעליה המתחלפים, אבל יותר מכל זהו סיפורו של אורי, סיפור אהבה אמיתי.

בשנת 1995 רכש לוני הרציקוביץ', איש עסקים ישראלי והבעלים של חברת "ישפאר", את מכבי תל אביב. בהתחלה היחסים בינו לבין האוהדים היו טובים אך הכל התדרדר במהלך שתיים עשרה השנים שלו כבעלים של הקבוצה. הוא בחר מאמנים שלא זכו להסכמת האוהדים וגם ביצע מכירת וקניית שחקנים ששמה אינטרסים כלכליים מעל נאמנות לרוח הקבוצה. כך התפתחה באוהדים הרגשה של מאבק, "אנחנו מול הבעלים," כשהפרס הנחשק הוא מכבי תל אביב. כמו שכבר בוודאי ניחשתם, מוביל המאבק הוא אורי. בעוד אוהדים אחרים מביעים את זעמם רק בקריאות גנאי, אורי ניסה לקחת את הדברים לידיים. הוא החל לחפש קונים פוטנציאלים לקבוצה ואפילו מצא אוליגרך אחד שהיה מעוניין, אך העסקה התפוצצה.
אחרי התפוצצות העסקה אורי הבין שהפתרון חייב להגיע ממקור קול הזעקה, האוהדים, ולא מעוד בעל הון שמונע מהרצון להרוויח ולא מטובת הקבוצה. הבנה זאת העלתה בו את הרעיון לקיים "שבת שחורה". שבת אחת בה אף אוהד לא יגיע למגרש כדאי להראות לבעלים ש"בלי אוהדים אין קבוצה."
לפני משחק של מכבי תל אביב מול בית"ר ירושלים, משחק חשוב לכל הדעות, מנסה אורי לשכנע את האוהדים להישאר מחוץ למשחק ולא להיכנס. הוא מתחיל לספר להם על רעיון השבת השחורה. אורי זוכה ליחס אוהד אך מזלזל באותו הזמן, אנשים רואים אותו כדון קישוט, אדם שנלחם למען מטרה אבודה מראש.
אני חושב שבשלב זה אני הייתי מוותר, אך אני לא אורי. אורי מחליט שהוא צריך לטוס לחו"ל ולפגוש שם אוהדים ולדבר איתם על המחשבות שלהם לגבי השינויים שעולם הכדורגל עבר ואיך הם למדו להתמודד אתם. באנגליה הוא מוצא את מה שנראה כפתרון המושלם בשבילו, קבוצת אוהדים.
קבוצת אוהדים היא קבוצה בבעלות האוהדים כאשר האוהדים מחזיקים במניות שלה. החלטות ההנהלות נקבעות באופן דמוקרטי ע"י הצבעה ואי אפשר למכור את המניות לאף אדם אחר. על פניו זה נשמע כמו הרעיון שלו חיכינו וציפינו, גאולת הכדורגל בדמות מודל קואופרטיבי, אך יצא לי לשאול את עצמי, מה כל האהדה למכבי במשך כל השנים האלה שווה אם אתה עוזב אותה ביום אחד למען קבוצה חדשה? איך אתה לוקח את אותה ישות בלתי נתפסת שאהדת (שהיא לא השחקנים ולא הבעלים כי שני אלה מתחלפים עם הזמן) ויוצר אחת חדשה שהיא בעצם אותה אחת שאהדת כל אותו הזמן? מבולבלים? גם אני.
לקח שנים ארוכות לאנשי עסקים להבין את הפוטנציאל העסקי שגלום בספורט. בין אם זה במכירת כרטיסים או כפלטפורמת פרסום. איפה שיש כמות נכבדת של אנשים שאוהבים ונאמנים למשהו, גם יש פוטנציאל לרווח. אך ההתנגשות בין רווחיות לבין ערכים היא לפעמים בלתי נמנעת ופה טמון הקונפליקט בין האוהדים לבעלים. אין ספק שזהו קונפליקט שהאדם המודרני עוסק בו בוריאציות שונות בכל פעם מחדש. אומרים שקפיטליזם זה עניין של רווחים מול הפסדים אך הסרט גורם לי לתהות האם בשורה התחתונה זה לא בעצם עניין של רווחים מול אנשים?

לצפיה בסרט המלא

Tags: חברה, ספורט