כוסות רוח לאבא

סרט מתח דוקומנטרי. מסע מרתק של הבמאית טליה פינקל המתחקה אחר נסיבות מותו המעורפלות של אביה וטענותיו כלפי מספר גורמים. סרט המעלה סימני שאלה רבים על הגבול שבין דמיון לממשות. כשטליה הייתה קטנה היא לא ידעה בוודאות אם דוד שלה ס' הוא סוכן שתול של הק.ג.ב. או קרוב משפחה אמיתי. חמש שנים לאחר מותו יוצאת בתו, הבמאית טליה פינקל, למסע מרתק לפענוח מהלך חייו, ונסיבות מותו המעורפלות של אביה, מסע הבודק שאלות שעלו בקו התפר שבין דמיון למציאות, בגבול שבין השפיות לטירוף.
 אבא שלי סכיזופרן: כתבה וראיון בהארץ על הסרט
לסקירה על הסרט בבלוג של פילמדי

במאית: טליה פינקל

המשך

הכבשה הכחולה

מנשה קדישמן, פסל, צייר, חתן פרס ישראל הוא גיבור קולנועי טבעי. אדם קדמון בעולם מודרני, ענק במכנסיים לבנים ננסיים. חצי ילד וחצי זקן, חצי גאון וחצי ליצן.
קדישמן לא הסתתר מפני המצלמה. הוא מופיע בסרט במלוא מורכבותו. מצד אחד מצליחן, שעבודותיו מוצגות ונמכרות ברחבי העולם ומצד שני דמוי-הומלס תל אביבי המחפש כל יום מחדש מאין תבוא כלכלתו.
הסרט מתחיל בחמש לפנות בוקר. אנחנו נכנסים לחדר שבו הוא ישן מוקף דובונים וצעצועים. הניגוד בין האיש הגדול, בן ה-73, לצעצועים העוטפים אותו הוא תמצית האישיות של מנשה המתעורר. בחמש וחצי הוא מגיע לבריכת גורדון. בחדר ההלבשה, מתחבקים הוא וחבריו, הקשישים העירומים, בעליזות חסרת בושה. בשבע הוא בסטודיו, מצייר עוד ראש כבשה, שתצטרף לעדר של אלפי כבשים שצייר בחייו. קדישמן הקדיש את חייו ואמנותו לשינוי המציאות בארץ. הוא יצר מערכת סמלים ישראלים רבי עוצמה. הנה איל רוכן על יצחק המת, הנה אם מרימה את בנה אל השמים, ראשי כבשים, עורבים מנקרים, סמלים נוטפי צבע שהפכו ליצירות אמנות מוכרות בכל העולם אבל קדישמן מיואש מחוסר היכולת שלו לשנות את המציאות שבה הורים מקריבים כל יום את ילדיהם במלחמה שאין לה סוף. לילה. קדישמן מובס, יתום, מתגעגע לעולם של ילדותו, מקריא מכתב פרידה לילדיו אבל יודע שהוא חייב לקום בבוקר כדי לצייר עוד כבשה.
קראו כאן סקירה על הסרט בבלוג שלנו

צפיה בסרט

בימוי: דני דותן ודליה מבורך
צלם: איציק פורטל
עורך: דני יצחקי
הפקה: אריק ברנשטיין, עלמה הפקות

:פרסים
פסטיבל ירושלים לקולנוע, 2006, פרס הצילום

 פיוטי מאוד, קולנועי לגמרי
רענן שקד, ynet. לקריאת הביקורת המלאה

נמוך

סרטו של עידן אלתרמן אשר מציג את בעייתם או יתרונם של רבים מהאוכלוסיה - הנמוכים.
סרט מצחיק ומרגש.

צפיה בסרט

בימוי: עידן אלתרמן

נחשון וקסמן - הספירה לאחור

סיפור חטיפתו וניסיון חילוצו של החייל נחשון וקסמן ז"ל, מתועדים ומשוחזרים צעד אחר צעד.
במאי: לוי זיני.
מפיק: אריק ברנשטיין

צפיה בסרט

כך ראינו

במהלך עשר השנים האחרונות, אספו היוצרים והצילו מאות אוספים של סרטים ביתיים (8 מ"מ), מה שנקרא בשפה המקצועית HOME MOVIES. סרטים שצולמו על ידי צלמים חובבים ונעשה בהם שימוש ביתי בלבד. ממרתפים שכוחי אל, מגירות נעולות, ארגזים טחובים ובוידעמים הם קבצו קופסאות של גלילי סרטים ובהם מאות שעות המספרות את סיפורה של ארץ ישראל, מראשית המאה והעליות הראשונות ועד סוף שנות השבעים. תיעוד משפחתי ותיעוד אירועים היסטוריים מרכזיים בתולדות המדינה מצטרפים לפסיפס בן אלפי פיסות, שיהפוך לנרטיב האלטרנטיבי של ארץ ישראל במאה העשרים, כפי שלא סופר עדיין.
סרטם של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי. 100 דקות.

צפיה בסרט

https://he-il.facebook.com/KkRynwIsraelAHomeMovie
http://www.alma-films.com/index.asp

הביטחונים

שמונת אלפים פלסטינאים כלואים כיום בבתי כלא בישראל. הם נקראים 'אסירים ביטחוניים'. בעיני מרבית הישראלים הם רוצחים ופושעים. בעיני מרבית הפלסטינאים הם גיבורים ולוחמי חופש. נגישות נדירה לאסירים הפלסטינאים השמורים ביותר בישראל, מאפשרת לסרט "הביטחונים" לבחון את התפתחותה של חברת האסירים הפלסטינאים לכדי קהילה דמוקרטית ואת השפעתה של התפתחות זו על הפוליטיקה הפלסטינית מחוץ לכותלי הכלא. השפעה זו מגיעה לשיאה בבחירות ההיסטוריות לפרלמנט הפלסטיני שנערכו ב- 20 בינואר 2006, שהביאו לשלטון את ארגון החמאס האיסלאמי המיליטנטי.'הביטחוניים' מספר לנו בין היתר את סיפוריהם של חסן יוסוף, מנהיג החמאס בגדה המערבית, שנבחר לאחרונה לפרלמנט מתאו שבכלא; אבו נאג'י, מנהיג מתנועת הפת"ח שכלוא כבר למעלה מ- 24 שנים; אחלאם תמימי, מנהיגת החמאס של האסירות, השפוטה ל- 16 מאסרי עולם על חלקה בתכנון ובביצוע הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים.חוויית הכליאה בבית סוהר ישראלי הפכה לסמל לאומי פלסטיני ובתי הכלא לאסירים הביטחוניים הנם למעשה אקדמיות ללאומנות הפלסטינית; לא רק שהם מעצבים את רעיונותיהם של האסירים, אלא גם מספקים שלב נחוץ במסלול למנהיגות פלסטינית.כפי שקרה גם ברובן איילנד, דרום אפריקה, מנהיגותה של המדינה הפלסטינית העתידית מתהווה בבתי הסוהר הישראלים היום.   90 דקות, http://alma-films.com/index.asp

צפיה בסרט

במאי: שמעון דותן | מפיקים: אריק ברנשטיין יונתן ארוך, דקלה ברקאי, שמעון דותן | חברת הפקה: עלמה הפקות | צלמים: שי גולדמן, פיליפ בלאיש, חנא אבו-סעדה | עורכת: איילה בנגד | מוסיקה: רון קליין | גופים תומכים: ARTE, קרן ריץ'

פסטיבלים
ירושלים 2006, פסטיבל סאנדאנס 2007 – פרס חבר השופטים בקטגוריה הדוקומנטרית, פסטיבל זכויות אדם לונדון בריטניה 2007,
פסטיבל דוקומנטרי שיקגו ארה"ב 2007,
פסטיבל זכויות אדם ניו יורק ארה"ב 2007,
HotDocs
טורונטו 2007,
טקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי 2007 – פרס מיוחד לתחקיר .

האוליגרכים

שבעה בנקאים, רובם יהודים, ששרדו את התקופה הקומוניסטית, התעשרו, צברו עצמה כלכלית ופוליטית עצומה וניהלו את רוסיה מאחורי הקלעים. היום הם מוכרים בשם "האוליגרכים." 
האוליגרכים היו מומחים בניצול הריק הכלכלי להשגת שליטה על מפעלים תעשיתיים ומשאבי הטבע. יש הטוענים כי הם גנבו את המדינה. אחרים אומרים כי הם הצילו את המולדת, הצילו את רוסיה מסיבוב נוסף של קומוניזם. האוליגרכים השתלטו על החוטים – הם פיטרו ומינו ראשי ממשלות ושרים. זהו סיפורה על רוסיה דרך העינים של האוליגרכים, של השלטון ושל העם. הסרט עוקב אחריהם בפגישותיהם, בבתיהם ברחבי העולם. הראיונות והצילומים הבלעדיים נערכו לאורך שש שנים ברוסיה (מוסקבה,סיביר, יקטרינבורג, סט. פטרסבורג, סנגורסט), אנגליה, ישראל וארה"ב. 2 פרקים.

http://www.alma-films.com/index.asp

העד האחרון

סיפורו של האדם שהיה לצד היטלר בשנתיים האחרונות לחייו. מי ששימש כמרכזן ושומר ראשו של היטלר, הוא ככל הנראה העד האותנטי האחרון של המתרחש בקרבתו של היטלר. זכרונו נותר מצוין והוא גולל בפני יוצרי הסרט את סיפורה של התקופה.
יוצרים: יעל כץ בן שלום ואריק ברנשטיין,

צפיה בסרט

 

1973 - יומני מלחמה

אחרי היווצרותו של הפצע המדמם והכואב, זה שסיים באבחה חדה את האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, הגיעה העת לספר בפעם הראשונה את סיפורה של מלחמת יום כיפור לא רק מנקודת המבט הצבאית, אלא גם זו המדינית, לא רק מנקודת המבט הישראלית, אלא גם זו המצרית והסורית. הנרטיב הזה, כפי שנראה, משנה באופן דרמטי את האתוס שכולנו גדלנו לאורו, אתוס של הקרב על מצדה, רגע לפני חורבן בית שלישי.

הסדרה שלפנינו נפתחת ביום מותו של נאצר ועלייתו של סאדאת לשלטון ומסתיימת ביום חזרתו של סאדאת מביקורו בישראל ונאומו בכנסת – תחילתו של תהליך השלום.

פרק ראשון

פרק שני

פרק א: "הדרך לרמדאן"

אוקטובר 1970 עד אוקטובר 1973. שלוש השנים שבין עליית סאדאת לשלטון לפרוץ המלחמה. סאדאת מקבל החלטה היסטורית: להסכים ליוזמת יארינג, שבתשובה אליה מודיע לראשונה על הסכמתו להסדר שלום עם ישראל תמורת נסיגה לגבולות ארבעה ביוני. לאחר מכן חוזר על הצעותיו במשנה תוקף ובפירוט רב יותר במסלול חשאי, שהתקיים בינו לבין גולדה באמצעות קיסינג'ר בוושינגטון. קברניטי ישראל, שקועים בחרדות קיומיות, מחד, ובשאננות ותחושת כוח בלתי מוגבל, מאידך, ממאנים להקשיב. סאדאת מחליט להתחיל להתכונן למלחמה.

פרק ב: "חורבן בית שלישי"

7 עד 22 באוקטובר. המצרים מסתפקים תחילה ביעדם המקורי: חציית התעלה והתבססות על צידה המזרחי, כדי להניע תהליך מדיני. אבל ישראל עדיין משוכנעת שסאדאת רוצה להשמיד אותה ומתעקשת להילחם באויב שאמור לשעוט לתוך שטחה. זה כמעט עולה לה בתבוסה, עד שדווקא המצוקה הסורית בשדה המערכה גורמת לסאדאת לשגות פעמיים ומספקת לישראל גם בחזית המצרית הצלחה צבאית, שתהפוך עד מהרה לקרב פוליטי בתוך הצמרת של שני הצדדים היריבים. הקרב הזה ישנה את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל ומצרים אחרי המלחמה.

בימוי: אריק ברנשטיין, וינסנט דה-קוונטט; תסריט: אילן זיו; אריק ברנשטיין; יועצים: ד"ר רונן ברגמן, ד"ר יגאל קיפניס; הפקה: אריק ברנשטיין, פול סעדון – עלמה הפקות, Second Vague, ARTE. (ישראל, 2013).