פרד מונסון היה יהודי אמריקאי, ציוני וחובב צילום. משנות ה - 40 של המאה שעברה ועד שנות ה- 70 היה מגיע לישראל ומצלם במסרטת הקולנוע שלו ללא הפסקה, אבל בצבע! שנים ארוכות שכבו הצילומים הנדירים במרתף בארה"ב עד שנחשפו על ידי הבמאי אבישי כפיר. בקופסאות נמצאה בעצם ''מדינה בהקמה'' - כל זיכרונות העבר שלנו, שעד היום הודפסו והוקרנו רק בשחור לבן, מעתה הם בצבעם הטבעי. פרד מונסון צילם את הכול ואת כולם: את בן גוריון, חיים ויצמן, יצחק שדה, גולדה מאיר, זלמן שזר ומשה שרת. הוא היה בנמל חיפה כשהצבא הבריטי אסר את המעפילים והוא היה איתם גם במחנות המעצר בקפריסין, הוא צילם את העולים במעברות ואת מצעדי הצבא שרק הוקם.
הסרט מביא את סיפור מציאת הארכיון ואת מיטב הצילומים של האירועים הנדירים וההיסטוריים ששייכים לכולנו.
צפיה בסרט
במאי: אבישי כפיר
תשעה חודשים גדל תינוק ברחם אימו. שמונה ימים אחר כך מחוייב בעלה למול אותו, את הילד שבקרבה צמח, שדרכה יצא בכאב. הבעל מברך, היא עצמה נותרת, צופה מרחוק על הברית הנכרתת בין בנה ובוראה.
הרגע, שנמשך במציאות מספר דקות, הוא שיא ותהום במתח שבין אמונה, לבין מוסכמות חברתיות ורגשות פשוטים של אמהות, שבכול מקרה אחר היו מוסרות את חייהן בכדי למנוע פגיעה בבנן.
הסרט מתמקד בשמונת הימים שבין לידה לברית, שבוע בו לכל אישה עוצמת הרגשות מביאה את פסגת האושר, לגעת גם בתהומות של כאב. ימים בהם נגלים קצוות היחסים עם בורא עולם: זה השותף לבריאה, גוזר הגורלות, שקרוב ורחוק יותר מאי פעם.
האם יש דרך בה אישה עובדת את אלוהיה? אוהבת את אלוהיה? כועסת עליו?
ברית הוא סרט על נשים, על אלוהים ועל מה שביניהם.
במאית: נורית יעקבס ינון
פסטיבלים:
זוכה פרס הסרט התעודי הטוב ביותר בפסטיבל Religion Today באיטליה, 2006
פסטיבל הסרטים הבין לאומי Holy Land in the Heartland ארה"ב, 2006
פסטיבל הסרטים הבין לאומי Jewish Motifs בורשה, 2006
פסטיבל הסרטים הבין לאומי Sesily בג'ורג'יה ארה"ב, 2006
פסטיבל הסרטים הבין לאומי בסינמטק ירושלים , 2005
פסטיבל סוכות צדק בירושלים, 2005
פסטיבל הקהל ברמת אפעל
סיפורה של מלחמת לבנון השנייה מנקודת המבט של תושבי העיר עכו, יהודים וערבים, אשר שהו יחדיו במקלטים. הסרט ממחיש מהי מלחמה בה העורף נתון למתקפת טילים, כיצד משתבשים החיים תחת לחץ, וחושף מתיחויות ואיבה גזעית האופייניים לאוכלוסיה מעורבת של יהודים וערבים החיים בעיר אחת.
הסרט מעלה שאלות וסוגיות קיומיות, הנוגעות לכל אחד מתושבי ישראל, שעלולים להיקלע למצב מלחמה בה כל העורף הישראלי יהיה נתון למתקפות טילים.
במאי: יוסי רבך
0
יום אחרי הפיגוע בליל הסדר במלון פארק בנתניה, קיבלתי טלפון מדרור, הקצין שלי. גויסנו בקריאת חירום ונשלחנו לג'נין. שמונה ימים לאחר מכן, זיהיתי את גופתו של דרור. דרור נהרג, יחד עם שניים עשר מחבריי למילואים.
התחלתי לצלם, חבורה של אזרחים שנהפכו בין רגע לחיילים, אבות לילדים המתאבלים על חבריהם ועל ילדיהם שנותרו מאחור, ממשיכים בלחימה תוך הצבת שאלות וניסיון להבין מה קרה שם באותן דקות קטלניות.
חבורה אחת, דעות שונות: האם היינו צריכים להיכנס? האם פעלנו נכון?
לא ידענו שבאותו זמן ממש, נהפכת ג'נין לסמל בעיני הפלסטינים ובעיני העולם.
סרטו של גיל מזומן
בימוי: אילן זיו
הפקה: אריק ברנשטיין, עלמה הפקות | Point du Jour | Instinct Films
בתמיכת:
ערוץ 10 – ישראל
קרן רבינוביץ' – ישראל
WGBH – ארה"ב
ARTE – צרפת
RADIO CANADA – קנדה
RAI – איטליה
SBS – אוסטרליה
RTBF – בלגיה
קריין:
ירון לונדון
בימוי: אילן זיו
הפקה: אריק ברנשטיין, עלמה הפקות | Point du Jour | Instinct Films
בתמיכת:
ערוץ 10 – ישראל
קרן רבינוביץ' – ישראל
WGBH – ארה"ב
ARTE – צרפת
RADIO CANADA – קנדה
RAI – איטליה
SBS – אוסטרליה
RTBF – בלגיה
קריין:
ירון לונדון
סרט לזכרו של ערן שמיר ז"ל, קצין בסיירת צנחנים שנהרג במהלך פעילות מבצעית בלבנון בשנת 1997. סרטה של נורית יעקבס-ינון
בימוי והפקה: נורית יעקבס ינון, ציפי גליקשטיין
ע. הפקה: מוריה שלוין, שלומית לנדס
צילום: עזריה המר, גיל מזומן
יעוץ מוזיקלי: הדיה אלכסנדר קבנור
יוסף וברכה התחתנו בגיל 12 בצנעה בתימן וחיו יחד קרוב לשבעים שנה. יוסף הלך ושקע בספרים וברכה טיפלה באלפי אנשים. בית אחד עם שני אנשים. שנה לפני שנפטר נתן לעינת, הנכדה, צרור דפים שבהם כתב את אשר החזיק בליבו עשרות שנים, על מלחמתו בבערות בתימן, ועל הרדיפות שנרדף כילד יתום על ידי הקהילה היהודית בצנעא, שהמשיכו עד יום מותו. דרך המלים ההן יוצאת הנכדה, יחד עם אשתו לבדוק מה בער שם מתחת לשקט בין דפי הספרים, איך לא סיפר לאיש, ואיך הפך מתוך הבדידות ההיא לגאון בעל שם עולמי בפילוסופיה יהודית.
במאית: עינת קאפח
מפיק: משה אלפי