לקראת יום האישה הבינלאומי

womens dayכרזה סובייטית: די לעבדות במטבח!יום האישה הבינלאומי צוין לראשונה לפני יותר ממאה שנה ומאז הוא מעורר מחלוקות רבות.
למרבה ההפתעה, מירב המחלוקות לא נובעות משאלות של פמיניזם או אנטי-פמיניזם דווקא: עד הכרזת האו"ם עליו כיום בינלאומי, הוא היה מזוהה עם ברית המועצות והיווה סמל להזדהות עם מהפכה קומוניסטית אלימה. בין השאר, הואשמה המפלגה בכך שדרך יום האישה, ניסתה לקעקע את מבנה המשפחה המסורתי.
אז בין אם אתן סבורות (וסבורים) שזהו יום של העצמה ועידוד לקראת עולם של שוויון ואי אלימות, או בין אם לדעתכם היום מנציח תודעה קורבנית של נשים, יש לנו כמה סרטים מענינים שעוסקים בנשים ובנשיות.

 

 

 

נשות היםדליה גרסטנהייבר הרחיקה לדרום קוריאה, שם התחברה לקבוצת נשים העוסקות במקצוע ייחודי: דיג בצלילה חופשית. קוראים להן Hae-Nyo - נשות הים, שהוא גם שמו של הסרט. הן עוסקות במקצוע כבר מאות שנים. זהו מקצוע מסוכן וקשה ורק נשים עוסקות בו. הן הגיעו באמצעותו לעצמאות כלכלית ולמעשה ברוב המקרים הן מפרנסות את המשפחה לבדן או משמשות כמפרנסות עיקריות, מה שמשנה את המארג החברתי של יחסי נשים וגברים בחברה מסורתית זו בהתאם. ההכשרה מועברת מאם לבת וההווי הפנימי המלוכד יצר כללים של קבוצה סגורה מצד אחד, אבל עם פתיחות מפתיעה כלפי הבמאית הלבנה והזרה, שבילתה איתן חודשים ארוכים, מספר פעמים, מה שיוצר את קסמו של הסרט. קראו כאן סקירה של הסרט בבלוג שלנו.

 

 

זמן שקוףגלי מאירי לוותה את אילון נופר, מצמד מייסדי להקת מיומנה, בסרט זמן שקוף. הצלחתה של הלהקה שיסדו השניים מטאורית ובגיל 32 אילון מוצאת את עצמה בשיא הקריירה הבימתית והעסקית שלה ובדיוק אז מתגלה לה שחלתה בסרטן שד ממאיר. הזוגיות הטריה, הקריירה הממריאה, המחלה הקשה, הכל מתערבב לחוויה אינטנסיבית של בחורה עוצמתית, שמזמינה אותנו לחלוק איתה את המסע שלה.

 

 

 

באופן טבעי, לא מעט סרטים עוסקים בנשים בחברה הדתית, בהקשר מעמדן ההלכתי והמשפחתי:
סוררת של ענת צוריה עוסק בהפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים העוברים בשכונות חרדיות ומסופר מנקודת מבטן של שתי נשים, היוצאות נגד הפרדה זו עם התגובות שהן מקבלות מהחברה סביבן, גם מנשים. 

לשבור את הגוףברי סימון, הדמות הראשית בלשבור את הגוף, היתה רקדנית בטן כבר בגיל 16. מילדות רקדה והחיבור לגוף ולהבעה עצמית דרך הגוף הם חלק בלתי נפרד מעצם ממשותה. ואז, היא מחליטה לחזור בתשובה: לכסות את עצמה, להחניק את ההחצנה, לרסן את הגוף שהנעה חופשית שלו הפכה לחלק בלתי נפרד מחייה. היא מתחתנת, נפרדת, מתחתנת שוב, נפרדת שנית ומחשת אהבה שתהווה תחליף לרצון הבלתי פוסק להתחבר מחדש לגוף.

 

 

 

החולמות של אפרת שלום דנון מספר על רוחמה ותקווה, שתי נשים החולמות לעשות קולנוע. רוחמה מורה ותקווה בעלת סלון פיאות. במקביל לעיסוקיהן הנורמטיביים האלה, הן שואפות ליצור יצירה קולנועית אמיתית ובלתי מסחרית. ההתמודדות עם האיסורים והמוסכמות קשה להן וכמעט שוברת אותן. הסרט מורכב ויפה, וודקא משום שאינו מציג תמונה פלקטית של הנשים ה"צודקות" נגד הממסד הרבני ה"מרושע." חלק מהקשיים בהן הן נתקלות קשור לעובדה שהן בוחרות בקולנוע בלתי מסחרי ולאו דווקא בקשיים הקשורים למעמדן כנשים. הן סרות אמנם למרותם של רבנםי גברים, אולם לא בטוח שאתום רבנים היו גוזרים אחרת לגבי יוצרי קולנוע גברים. דווקא בשם מורכבותו ויושרו אלה הוא מצליח לעורר ענין ואמינות גבוהים יותר.
טריילר לסרט החולמות:

 

 ויש עוד הרבה...  על רבקה פאלוך, היא אשת החצר, אשת ציבור חרדית בולטת, לראות אם אני מחייכת, על חיילות ביו"ש, מיקה - דרמה על עובדת זרה הניצבת לבדה מול עולם מנוכר ואופורטוניסטי, נאלמת העוסק בנעורים, אלימות ויחסי הורים וילדים דרך סיורה של נערה שותקת אחת, חממה - על משולש היחסים בת-אמא-סבתא בצל משבר כלכלי, לימו עמני על אישה, בת לעדה מסורתית, המחליטה להביא ילד ללא זוגיות ועוד - כל אלו תחת התגית נשים ומגדר בפילמדי.

Tags: זכויות אדם, נשים ומגדר