תרגום חדש של ספר על הרצל יוצא לאור ומאיר פן נוסף בחייו הטרגיים האישיים של חוזה המדינה.
ברשומה אחרת כאן באתר כתבנו סקירה מפורטת של הסרט על הרצל. בסרט עצמו תוכלו לצפות כאן.
ומה מיוחד וטרגי כל כך בסיפור על הרצל?
לא רק סיום חייו בגיל צעיר יחסית, אלא מהעובדה המדהימה שאיש מצאצאיו לא שרד.
בכתבה מצוינת של יוגב ישראלי ב - ynet מסופר על פרויקט התרגום, המרתק כשלעצמו, בו חברו אנשים המאמינים אמונה יוקדת בצורך לספר לנו על הרצל. על כך מיד.
הרצל נפטר בגיל 44, בשנת 1904. בת זוגו ז׳ולי - שלוש שנים אחריו.
היו להם שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודה. כולם נפטרו טרם זמנם:
פאולינה נפטרה בבורדו שבצרפת ב-1930 בגיל 40, לאחר שהתמכרה לסמים וחלתה בטיפוס. כשבוע לאחר מותה, אחיה הנס, שהיה צעיר ממנה בשנה וסבל מבעיות נפשיות לאורך חייו, התאבד בירייה. הבת השלישית, טרודה, התחתנה ונולד לה בן – נכדו היחיד של הרצל, סטפן תיאודור נוימן. טרודה הייתה מעורערת בנפשה ואושפזה לעיתים תכופות. במלחמת העולם השנייה נשלחה טרודה למחנה טרזיינשדטט, שם נספתה ב-1943, כשהיא בת 50. בנה סטפן נשלח לפני המלחמה לאנגליה. בבגרותו שירת בצבא הבריטי כקצין. ב-1946, לאחר שנודע לו מה עלה בגורלם של הוריו, התאבד בקפיצה מגשר, בגיל 28.
מי שהחליט לכתוב על כך ספר בשנות ה - 30׳ היה מרסל שטרנברגר. שטרנברגר היה חברו של הנס (בנו של הרצל שהתאבד) וביקש להציל את כבודו האבוד של חברו, שהושמץ לאחר מותו מאחר שבחר להמיר את דתו לנצרות. הוצאת הספר נדחתה מסיבות שונות ומשונות עשרות שנים (קראו על כך עוד בכתבה), עד שבראשית שנות ה - 90׳, אלמנתו של מרסל, אילזה, החליטה להוציא אותו לאור באנגלית.
סיפור התרגום לעברית, שהובא לידי סיום רק ב - 2025, מובא אף הוא בכתבה בפירוט והוא מרתק.
מדוע הסיפור כה מיוחד?
העובדה שחוזה המדינה, הציוני המעשי ביותר לזמנו, היה מתבולל מובהק, גורמת לאנשים רבים לבלבול רב. איך זה יכול להיות? דווקא מי שאירופה והשפה גרמנית היו לו לבית טבעי, הוא האדם שקידם באופן המשמעותי ביותר את התנועה הציונית (על העובדה האחרונה אין עוררין היסטוריים, למרות נסיונות בלתי פוסקים לעשות זאת).
העובדה שלא מל את בנו ושזה בחר להתנצר רק הגבירה את הבלבול ואפילו כעס על זכרו של הרצל.
הספר הזה עושה צדק, כך אנו מקווים, עם זכרו של הרצל ועם זכרה של משפחתו.
לצפיה בסרט
טריילר: