בימים אלה מלאו 80 שנה להטלת פצצות הגרעין על יפן, שהביאו לכניעתה. הסרט דוד יעקב והפצצה שבאתר, עוסק בג׳ק, אחד המדענים שסייעו בייצור הפצצה.
הסרט נעשה על ידי אחיינו, טים. גיבור הסרט תמיד היה פשוט ״הדוד ג׳ק״, אדם צנוע ומאופק, שמעולם לא דיבר על עברו. טים מקלף את העבר בסבלנות ויסודיות ומגלה איך הפך הסטודנט המצטיין לחבר בצוותים הסודיים של פרויקט מנהטן.
ממדי ההרס והחורבן היו עצומים. בכתבה הבאה תוכלו לראות תמונות ולקרוא עדויות של ניצולים ושל אנשים שעוסקים עד היום באיתור חלקי גופות. אלפים מתו ביסורים, מכוויות ומסרטן, אחרי שנחשפו לחום העצום ולחומרים הרדיואקטיביים.
מדוע בחרה ארצות הברית בהטלת פצצות גרעיניות על פני פלישה קרקעית ליפן
ויכוח היסטורי מתנהל עד עצם היום הזה על הצידוק המוסרי והאסטרטגי של הטלת הפצצה. על פי אחת הסברות, האמריקאים הגיעו למסקנה שהיפנים יילחמו עד מוות, עד אחרון האזרחים, כולל ילדים וזקנים.
לאחר קרבות עקובים מדם כמו איוו-ג'ימה ואוקינאווה, ההערכות בצמרת הפיקוד האמריקאי דיברו על מאות אלפי נפגעים אמריקאים במקרה של ניסיון כיבוש האיים המרכזיים של יפן. הנשיא הארי טרומן וממשלו ראו בפצצה אמצעי לסיים את המלחמה במהירות האפשרית ולהציל חיי אדם, הן בצד האמריקאי והן בצד היפני, שהיו צפויים למות בהמוניהם בהגנה פנאטית על מולדתם. קראו כאן על האופציות שעמדו בפני הנשיא טרומן, מתוך הארכיונים האמריקאים הרשמיים.
ההיסטוריון ריצ'רד ב. פרנק, בספרו "Downfall", תומך בגישה זו וטוען כי "הפצצה הייתה נוראה, אך היא הייתה החלופה הפחות נוראה מבין האפשרויות שעמדו על הפרק". הוא מדגיש כי ההנהגה היפנית עצמה הייתה חלוקה, וכי גורמים צבאיים רבי עוצמה דחו כל אפשרות של כניעה, גם כאשר התבוסה כבר נראתה באופק. לפיכך, נדרש הלם אדיר כדי לשבור את הקיפאון ולאלץ את יפן להיכנע.
מנגד, היסטוריונים רוויזיוניסטים, כמו גאר אלפרוביץ', מחבר הספר "The Decision to Use the Atomic Bomb", מציגים תמונה מורכבת יותר. אלפרוביץ' טוען כי "יפן כבר הייתה על סף כניעה", וכי שיקולים גאופוליטיים, ובראשם הרצון להפגין עוצמה מול ברית המועצות עם פתיחת המלחמה הקרה, שיחקו תפקיד מרכזי בהחלטה. לפי גישה זו, הפצצה לא נועדה רק כדי להכניע את יפן, אלא גם כדי לבסס את מעמדה של ארצות הברית כמעצמת-על בעולם שלאחר המלחמה. מזכיר המלחמה הנרי סטימסון עצמו כתב במאמר במגזין "הארפר'ס" ב-1947 כי השימוש בפצצה היה "הדרך הפחות נתעבת להביא לסיומה של המלחמה". ציטוט זה, אף שנועד להצדיק את ההחלטה, חושף את ההכרה בכך שהייתה זו בחירה בין חלופות קשות ואיומות. בסופו של דבר, הבחירה בהטלת הפצצות שיקפה את התפיסה האמריקאית כי זוהי הדרך המהירה והיעילה ביותר לסיים את מלחמת העולם השנייה, תוך מניעת שפיכות דמים גדולה עוד יותר שהייתה כרוכה בפלישה ישירה.
ההשערה הוכחה כנכונה, שכן הקיסר ציווה על כניעה מיידית.
בתמונה - צילום של שלט באחד מבסיסי פרויקט מנהטן, המזכיר ש״מה שאתה רואה ושומע כאן, נשאר כאן״. למרבה הפלא, הם אכן הצליחו לשמור הכל בסוד. כדי לקבל את התמונה המלאה, ממליצים לכם לקרוא את הסקירה שלנו על הסרט ״יפן מתחמשת״, המראה איך אחרי עשרות שנים של פציפיזם, יפן חוזרת להגדיל ולחזק את צבאה.
.---------------