פרויקט סריקת הספרים של גוגל הוכרז כשימוש הוגן

 google books

נצחון לגוגל בפרויקט סריקת הספרים הענק שלה. בית משפט הארה"ב קבע שהיא נחשבת לשימוש הוגן ולכן חוקית. גילדת הסופרים האמריקאית פונה לבית המשפט העליון.

סאגה של 12 שנים

גוגל החלה בפרויקט השאפתני של סריקת הספרים ב - 2004. האגדה מספרת שסורק ביתי היה מונח על שולחן העבודה של לארי פייג', מייסד גוגל והוא או מריסה מאייר, היום מנכ"לית יאהו, היו מדפדפים בספרים ידנית ולוחצים על כפתור הסריקה. כך נולד מה שנודע עם השנים כ - Google Books.
בזכות טכנולוגיה המזהה את התוכן הנסרק (OCR), הפך תוכן הספרים בר חיפוש.

אחר כך פנתה גוגל למכוני מחקר והציעה לסרוק את הספריות שלהם. מאוחר יותר, הפסיקה לבקש רשות והפרויקט גדל ל - 20 מליון ספרים סרוקים.

עכשיו החלק הפחות רומנטי

גילדת הסופרים ניסתה להילחם בפרויקט מימיו הראשונים ונחלה כאמור תבוסה כעת. בית המשפט קבע שמדובר בשימוש הוגן, אותו מונח מתעתע שקובע שיצירות מותרות לשימוש גם ללא תשלום אם הן תורמות להעמקת ידע והנגשתו.
לכאורה, סריקת הספרים נראית כשימוש הוגן למהדרין: גוגל אינה מרוויחה ממנו כסף, לפחות לא במישרין. אין פרסומות במנוע הספרים והסריקה היא על חשבון גוגל.
עם זאת, אין ספק שהמנוע תורם לביסוסה הנוסף של גוגל כחברה שנחשבת כיעד ברירת המחדל של המחפשים ומכאן ניתן להסיק על שימוש מסחרי דווקא, כך לדעתי.

משל למה הדבר דומה? לפוסט הזה ממש. הוא מוגש לציבור בחינם וטרחתי על כתיבתו בעצמי, לא העתקתי אותו מאיש. אולם, אינני מסתיר את העובדה, הברורה לכל בר דעת, על פיה מטרתו של הבלוג הזה היא להגדיל את המוניטין של אתר פילמדי כדי שעוד ועוד אנשים ישתמשו בשירותיו וכתוצאה מכך יגדלו הכנסותיי. כלומר - גם בדברים הניתנים בחינם יש כוונה מסחרית ובכוונה הבאתי את הבלוג הזה כדוגמה, כדי לראות שנאה דורש ונאה מגלה (גילוי נאות).
מטרת האנלוגיה היתה להראות, שגם פרויקט סריקת הספרים של גוגל אינו בלתי מסחרי בהכרח, כפי שקבע השופט Pierre N. Leval.

מסחריות הפרויקט היתה רק צד אחד של הטענה של גילדת הסופרים. הם טענו כי בלי קשר לשאלה אם הפרויקט מסחרי, קיימת פגיעה במכירות הספרים בפועל, מאחר שהם זמינים באופן דיגיטילי.
"אמריקה חייבת את תרבות הספרות המשגשגת שלה להגנה על זכויות יוצרים" טענו בגילדת היוצרים. לכן, לדבריהם, זמינות הספרים באינטרנט במלואם פוגעת באופן הכרחי במכירות הספרים.

גוגל מצידה טענה שההפך הוא הנכון: עצם העובדה שהספרים זמינים באינטרנט, מאפשרת לאנשים לגלות אותם וכך לרכוש אותם ביתר קלות.
כאן הוויכוח הופך לתיאורטי: האם מי שמגלה את הספר סרוק בגוגל ירצה לקנות אותו או שיסתפק בקריאה מהמסך בלבד?
בעולם של ספרים מנייר, התשובה ברורה: אנשים יעדיפו לקנות ספר.
אבל העולם עובר לדיגיטל. אפשר להעביר את הספר הסרוק בפורמט PDF לקורא אלקטקרוני דוגמת קינדל ולקרוא אותו משם. מתמיה שהשופט המכובד לא היה ער לאפשרות זו או שביטל אותה כבלתי חשובה. אולי משום שכמשפטן ועובד ציבור, הוא עצמו חי בעולם של ניירות ולכן לא מסוגל להעלות על דעתו שקובץ יכול להוות תחליף ואפילו איום על ספר מודפס.

מה שמעיד על כך, שבדיוק כמו בישראל, עם כל המאמץ להביא אל כס השיפוט את השיקולים המקצועיים הנקיים, בסופו של דבר שופטים מביאים איתם את סולמות הערכים, תפיסות העולם וההרגלים מהחיים האישיים שלהם.

הפרשה מסוכמת על כל גלגוליה גם בערך ויקיפדיה המוקדש לנושא

 

google books 1