זהו סרט על אחד ממקרי הפדופיליה המזעזעים ביותר, שנעשו על ידי מטפלת בפעוטון.
אנשי מקצוע בתחום לא אוהבים לקטלג פדופילה לפי רמות. מבחיתנם, כל פדופיליה מזעזעת. הם צודקים.
עם זאת, יש במקרה זה, המתואר בסרט, רובד נוסף, שהופך אותו לבלתי יאומן. מדוע? - קראו עוד.
הסיפור
משפחה רגילה, שמחה, בעיר רגילה באנגליה. שתי בנות חייכניות, אבא שעובד כקבלן שיפוצים, אמא מטפלת בפעוטון. אהודים על סביבתם, חביבים על הכל. משפחה ללא שערוריות.
ואז, בשעת בוקר מוקדמת, המשטרה פורצת לביתם בכוחות רבים, עוצרת את האם, ונסה, ומחרימה את המחשב.
מהר מאוד יתגלו במחשב הזה מאות תמונות של תינוקות העוברים התעללות מינית. הצלמת היא ונסה.
כך מתגלה אחת מפרשיות בפדופיליה הקשות באנגליה. הפרשייה מגיעה לסיומה במשפט בו נדונים כל חברי הרשת המרכזיים לעונשי מאסר ממושכים.
כפי שכתבנו קודם, כל פדופיליה היא מזעזעת. כאן היא זעזעה יותר:
כי הכל היה כל כך נורמטיבי.
׳היא היתה הבת של השכנים׳, מתאר אות בן זוגה דרו (אנדרו). גם כמאמר הביטוי girl next door, המתאר אנשים שגרתיים סביבנו וגם -- היא באמת היתה הבת של השכנים.
הם יצאו יחד בשנות הנעורים שלהם, חיזרו זה אחרי זו, התהלכו בפארקים והחזיקו ידיים. סוג של חיזור שמרני, כמו שדרו מתאר.
התחתנו, הביאו לעולם שתי בנות. לא היו עשירים, אבל שמחו בחלקם. דרו אומר -- ׳היינו בלתי נפרדים.׳
או כך לפחות נראה
בשלב מסוים, לא ברור מתי בדיוק, ונסה מרגישה בלתי מרוצה מחיי המשפחה והזוגיות שלה. אולי גם נעור בה החשק שהחביאה כל השנים לילדים. אולי לכן פנתה לתחום הטיפולי. אין לדעת.
היא לא אומרת דבר. אין ריבים או מחלוקות בבית.
היא נכנסת לאתרי היכרויות ומציגה את עצמה כרווקה. בצ׳אטים שמתפתחים, היא מציגה את תחביביה ואולי גם משיכתה לילדים וכך היא עולה בחכתו של אחד, קולין בלאנשרד. הוא איש מכירות בתחום המחשבים. בעברו הרחוק הורשע בפדופיליה ברף הנמוך. הוא מוכנס לרישום עברייני המין, אך יוצא ממנו לאחר תקופה.
ייתכן כי זו טעות לכתוב זאת, אך ההנחה של הרשויות כי עבריין מין ״למד את הלקח״, כנראה שגויה.
כי בשניה ששמו של בלנשארד מוצא ממאגר עברייני המין, הוא מסתער על האינטרנט ומחפש שותפות ושותפים.
ונסה, המטפלת בפעוטון, היא אוצר מהלך: יש לה גישה לעשרות ילדים. בשעת ההחתלה היא יכולה באופן לגיטימי להפשיט אותם. ואז לעשות להם דברים. ואז לצלם אותם. ואז לשלוח אליו.
ואם זה נשמע לכם חולני, זה בגלל שמדובר בחולניות על סטרואידים.
כשיתפסו אותה מאוחר יותר, ונסה תטען - ״עשיתי את זה למען קולין, הוא ביקש ממני.״
אהוי, ההתקרבנות. הוא רק ביקש ואני רק אמרתי כן.
המשפחה
בן זוגה לשעבר של ונסה ואבי בנותיה הוא דרו (אנדרו), שמספר על הדברים למצלמה מנקודת מבטו בפתיחות גדולה. כן כן, ברור שחלק מכם חושבים עכשיו ״הוא בטוח ידע, אין מצב שהוא לא ידע״.
ובכן - לא. בשום שלב, המשטרה או הפרקליטות לא העלו טענות נגדו. הוא כמובן נחקר שתי וערב. דרו הוא קורבן, בריש גלי. המשבר שלו היה עמוק כפליים,שכן בנוסף לסוג הפשע, הגרוע עשרות מונים מנניח, הונאה כספית או גניבה מחנות, מבחינתו ונסה היתה האישה של חייו. הם היו יחד 24 שנה והוא לא העלה על דעתו מעולם שבת זוגו פדופילית.
בנותיהם, פרל וגרייס, משתתפות גם הן בסרט. שובות לב, הן בכנות שלהן והן בהזדהות הטוטאלית עם הקורבנות וגם עם אביהן. ונסה נתפסה כשהן היו בתחילת התיכון. דרו העיר אותן כאשר המשטרה התפרצה לבית. בתחילה לא הבינו למה ומדוע, אבל האמת התבררה להן לחרדתן בהדרגה.
פרל, הבת הגדולה, אומרת ״פתאום הכל נהיה ברור״.
היא מתכוונת להסתגרויות של ונסה בחדרון המחשב שמתחת למדרגות לשעות ארוכות ולאיסור המוחלט להתקרב אליו. היא מתכוונת לאובדן התפקוד ההדרגתי של אימה, שהפכה מאמא אוהבת, מסורה וקשובה, לאדם שאי אפשר לדבר איתו. פרל אומרת גם - ״הייתי צריכה לחקור יותר, הייתי צריכה להתעקש.״
כאילו שמישהו היה מסוגל לדמיין...
לאחר ניסיון ההתאבדות של האב, דרו (שניצל הודות לערנות של חבר), אומרת פרל ״היינו צריכות (גרייס ואני) לשים לב יותר למצוקה של אבא.״
שתי נערות צעירות, בעיקר הבכורה פרל, העומסות על כתפיהן הצנומות את צער העולם.
תראו את התמונה הבאה, של דרו ושתי בנותיו. דרו נראה מכווץ ונבוך ביניהן, גרייס נשענת קדימה כאילו על מנת להגן על אבא. נוגע ללב.
אלוהי האינטרנט המרושע
הפרשה התפוצצה ב - 2009. מצד אחד, הכל היה עדיין נאיבי מאוד. פייסובק רק התחילה, אנשים היו צריכים עדיין להשתמש במחשבים שולחניים (הניידים היו כבדים ויקרים). הסמארטפון עשה את צעדיו הראשונים. וואטסאפ זה עתה נולדה.. תוכניות הנתונים ורוחב הפס היו מצומצמים ולא היה קל להעביר תמונות באיכות גבוהה. הפיקוח היה רופף ואפשר היה לקיים צ׳אטים בכל נושא ללא הפרעה. גם היום הדבר אפשרי, אבל דורש מאמץ הסתרה גדול יותר.
באחד הראיונות, התובעת שניהל את התיק אומרת למצלמה ״מה זה הדבר הזה - האינטרנט? שאי אפשר לגעת בו, אי אפשר להכניס אותו לתיק. מה הוא עושה לאנשים?״
במקום אחר, אחד הבלשים מדבר גם הוא על ״מה שהאינטרנט עושה לאנשים.״
מצד אחד, הנאיביות המסוימת של הימים ההם (זה בעצם לא היה כל כך מזמן) משעשעת.
מצד שני, אפשר לראות שאנשים שוב ושוב מאשימים את הטכנולוגיה, במקום להטיל אחריות על בני האדם המשתמשים בה. תמיד, אבל תמיד, אפשר יהיה להאשים את הטכנולוגיה. למשל - המעבר למכוניות ולרכבות, במקום סוסים ועגלות, גרם לתאונות שנגרמות במהירות ובעוצמה שמעולם לא נראתה כמוה. זה היה נורא: אם בתאונת כרכרות, היו נהרגים 6 אנשים, הרי שבתאונת רכבות יכולים להיהרג מאות בני אדם!
צריך לאסור על רכבות.
מקווה שהמשל ברור... - אנשים תמיד יצקצקו על התפתחות טכנולוגית. היא תמיד פותחת דלת לאסונות גדולים יותר, לצד העליה בנוחות ובמהירות.
אז אולי במקום זאת, נתרכז בחינוכם של בני האדם?
אחרית דבר
מסקרן לבדוק מה קרה לונסה ג׳ורג׳. השופט גזר עליה מאסר ״לא מוגדר בזמן״ אך לא פחות משבע שנים. מתברר שיש דברים כאלו באנגליה. אדם נשפט למאסר וועדת השחרורים תדון מדי פעם במצבו.
ג׳ורג׳ השתחררה ב - 2020. היא נצפתה עורכת קניות. חבושה במשקפיים, עם שיער צבוע לשחור ועם שם אחר (הייזל), קיוותה אולי שלא ישמו לב אליה. התקווה התבדתה.
אך בדבר אחד היא צדקה: במהלך הסרט היא אמרה לדרו, בן זוגה דאז, שהיא תשתחרר די מהר. היא צדקה.
לצפייה ב׳אמא, רעייה, פדופילית׳
צפו כאן בטריילר: