במאגר שלנו יש הרבה סרטים על ישראל: החברה הישראלית על כל גווניה, ההיסטוריה שלה, סרטים על אמנים, סופרים ומוסיקאים ישראלים וגם, אי אפשר בלי - שכול, מלחמה וטראומה.
חשוב לנו גם לגוון עם נושאים נוספים, כלליים יותר. לכן יש גם סרטים על טכנולוגיה, רפואה, תזונה, תרבויות רחוקות, כלכלה ועסקים.
הרשומה הזו תספר לכם על הנושא האחרון - כלכלה ועסקים.
בסוף הכל בני אדם
סרטים על כלכלה ועסקים עוסקים, בתחילתו וסופו של דבר, בבני אדם. האנשים המקימים ומנהלים עסקים הם אנשים כמונו. אולי אמביציוזיים יותר, אולי חסרי מעצורים יותר מהממוצע, אולי נמשכים לסיכונים, אוהבים להיות בשליטה, או שהם פשוט נהנים ממה שהם עושים והכסף אינו הכוח המרכזי שמניע אותם. בעסקים, כמו בחיים, יש מהכל.
אז יש באתר סרט על אמזון והאופן בו המעקב הקפדני שלה אחרינו הצרכנים ואחרי ההרגלים והנטיות שלנו הם בין מקורות הצלחתה (וגם היוו השראה לחברות אחרות).
ויש סרט העוסק במנהלים ושואל את השאלה העצובה - ״האם מנהל חייב להיות קצת פסיכופאת כדי להצליח?״. וישנה מיני - סדרה על זוגות שהלכו על מיזמים שאפתניים, סיכנו את הכל והגיעו לקצה, הן מבחינת יחסי המשפחה והן מבחינה כלכלית.
תוכלו למצוא את אלו ועוד בקטגוריה כלכלה בקישור הזה.
לאחרונה גם הוספנו סרט קצר מתת הז׳אנר ״מקרי בוחן״. מקרי בוחן לוקחים מקרה שהתרחש ומנתחים אותו, מנסים לפרק את גורמי ההצלחה והכישלון. זהו הסרט עלייתן ונפילתן של בובות ביני.
בובות ביני - איך עלו וכיצד נעלמו פתאום
הבובות נוצרו על ידי אדם בשם טיי (Ty), שעבד בתעשיית הצעצועים הרבה שנים והחליט שהוא רוצה לפתוח ליין משלו. הוא יצר בובות פשוטות. בתחילה הן לא עשו כל רושם, אבל אחרי מספר נסיונות ושינויים בעיצוב, הן החלו לתפוס תאוצה.
ואז הוא ביצע דבר גאוני: בכל פעם שהוציא בובה חדשה (בצורה של בעל חיים) ואותה בובה החלה להצליח בשוק, הוא עצר את ייצורה ויצר מחסור מלאכותי.
התוצאה: הבובות הפכו לנדירות וערכן עלה.
זה בדיוק המקום בו אספנים נכנסים לתמונה. אספנים מצד אחד ממוקדים רגשית ומוכנים להוציא סכומים גבוהים על פריט נדיר. מצד שני, הם מודעים לעובדה שאותה התמקדות רגשית במוצר הנדיר, תאפשר להם למכור אותו ברווח לאספן אחר.
וכך החל בארצות הברית טירוף של מצוד אחרי בובות ביני. טיי השכיל להגביל מכירה של מספר בובות ברכישה אחת וגם לחנויות מכר סטוקים מצומצמים. אנשים מצאו את עצמם נודדים מחנות לחנות ומבקשים מקרובי משפחה להיכנס אחריהם ולקנות בובות, מאחר שהם היו מוגבלים לכמות מוגבלת בכל רכישה בודדת.
וכשבארצות הברית, מלכת הסחר והצרכנות, מתחולל טירוף סביב מוצר, זהו טירוף אמיתי.
הפרדוקס היה שהילדים, עבורם נוצרו הבובות מלכתחילה, היו האחרונים שזכו בבובות האלה. זאת משום שמבוגרים בעלי חוש מסחרי או אספנים מוטרפים, קנו את כל הבובות.
הסרט מביא את סיפורו של טירוף בובות הביני ואיך שהסתיים בבת אחת. דבר הידוע פחות הוא, שמאחורי ההצלחה עמדה גם אחת העובדות של טיי, בחורה צעירה וחסרת השכלה פורמלית בתחומי השיווק, שהיוותה מעיין שופע וספונטני של רעיונות יצירתיים. טיי, היזם, אימץ את רוב רעיונותיה ויש לה תרומה אדירה להצלחה שלו. היא מתראיינת לסרט וחושפת בשפה פשוטה ובצניעות את הזווית הנוספת, הידועה פחות לציבור.
טיי הפך למליארדר בזכות הבובות, נעלם כשם שהופיע ואינו מרואיין לסרט. בכלל, הוא הקפיד להישאר תמיד בצל ולשמור על מסתוריות. הוא בעלים של מספר בתי מלון ואתרי נופש וידוע כתורם.נדיב לנזקקים. מעולם לא הקים משפחה ואין לו צאצאים. קראו עליו עוד כאן (באנגלית).
גם העיתונות בישראל סיקרה בשעתו את הסיפור:
אוצר בחדר הילדים: איזה בובה! - ynet
הסוד השיווקי: מוצר קשה להשגה - גלובס
ומתברר שבסופרפארם עדיין מוכרים את בובות ביני...
צפו בסרט כאן
