סקירות סרטים

הסרט תאוות בצע  - תשוקה גורלית הוא מעל לכל מסע. מסע לנפש ולחושים. בתור סרט תיעודי הוא ארוך למדי (שעה וחצי) -- מספיק זמן כדי להיסחף פנימה.
מטרתו המרכזית היא לדון בתאוות הבצע האנושית. לברר אם יש לה גבולות ובעצם - לברר מה מקור השאיפה שיהיה לנו עוד ועוד, אם ממילא ידוע שברגע אחד, הכל יכול להיגמר, בכל רגע.
הדיון עשוי להישמע שחוק משהו. הרי מי מאיתנו לא חשב על כך פעם אחת לפחות? והאם לא שמענו מילדות משפטים כמו ״כסף זה לא הכל״? ואך על פי כן, בזכות בחירה מוצלחת של דמויות בסרט, בתוספת פיזור גאוגרפי של הצילומים למקומות אקזוטיים, הוא מצליח להתרומם ולספק חוויה מיוחדת.  

לתכריכים אין כיסים

ניסיתי למצוא את מקורות הפתגם. מישהו אמר לי פעם שהוא מצרי. הבוט / גוגל מייחס אותו לסופר הוראס מקוי, אבל אולי גם הסופר לקח אותו ממקום אחר? - לגבי הפרשנות, הדעות גם הן חלוקות. פרשנותי האישית: לא משנה כמה רכוש נצבור. במותנו, כשילבישו אותנו בתכריכים, אין להם כיסים ולרכוש אין אז משמעות.
המשפט הזה לא מצוטט אמנם בסרט, אבל רוחו בהחלט שורה ממעל. התהייה מדוע אנשים רוצים עוד ועוד, מועלה ונדונה בו מהרבה זוויות. לאנשים רבים יש מספיק רכוש בחייהם, אז מדוע הם עסוקים בנחישות בהשגה של דברים נוספים? וגם אם הם יאמרו ״אני זקוק לעוד כדי להבטיח את עתידי ועתיד ילדיי״, הרי שבמקרים רבים, הם יכולים להסתפק בהרבה פחות רכוש, שכאמור, גם בסוף הדרך לא יהיה לו כל שימוש, מאחר שמלכתחילה היה מיותר.

זו האבולוציה

שני מדענים המשתתפים בסרט אומרים כי מדובר בענין אבולוציוני. לכאורה, הדבר הגיוני: בתהליך הברירה הטבעית, שרדו מינים שידעו להסתגל לקשיים המוערמים על ידי הטבע. שרידות אחת היא היכולות לנשום ולהתקיים מתערובת החמצן והחנקן שמספק סביבת החיים שלנו, להבעיר אש ולדעת להילחם בפגעי הטבע. מרכיב אחר בהישרדות הזו הוא היכולת לצבור, שתשמש את בני האדם גם בימים קשים. ואכן, בתקופות של טרום המהפכה התעשייתית טכנולוגית, כשלא היו אמצעי השקייה, חומרי הדברה וחימום, מי שלא צבר מזון בקיץ, מת מרעב בחורף. מכאן, שאגירה מקדמת את יכולת ההישרדות. 
מה שפחות הגיוני הוא, שאותה אגירה לא פסקה, גם כאשר נוספה הטכנולוגיה ואפשרה לשרוד בביטחון גם במזג אוויר קשה. במקום זאת, התיאבון גבר (תרתי משמע) והסטנדרדטים של מהו ״מספיק״ והמו המינימום לו אנו זקוקים, עלו מאוד.

זה הפחד מהמוות

טענה אחרת שעולה בסרט קובעת, כי השמחה שבהשגת הרכוש עוזרת לנו בכל פעם למתן או להשכיח את הפחד מהמוות. אותו פחד שמקנן בנו מהרגע בו עמדנו על דעתנו והבנו שיום אחד, אולי אפילו עוד דקה, העסק הזה ייגמר עבורנו ונמות. הרכוש החדש נוטע בנו את התחושה, שקיים עתיד בו נשתמש במוצר החדש, אולי לנצח נצחים. הדבר בא לידי ביטוי בבתים למשל.
והנה אסוציאציה: חבר אדריכל סיפר לי, שהטרגדיה הישראלית היא, שרוב האנשים מגיעים לשלב הכלכלי בו הם יכולים לבנות את הבית שבאמת רצו בו, כאשר הילדים שלהם כבר בוגרים, או רגע לפני שיעזבו את הבית. כלומר, ההודאה בכך. שמאוחר מדי להגשים את החלום (כי הילדים גדלו והחלל המשפחתי שחלמו עליו יישאר ללא שימוש), קשה להם מדי. הם יעדיפו לבנות את הבית שחלמו עליו ולעבור אליו בדיוק כשהוא מתרוקן, למרות שאין בכך שום היגיון מעשי. זאת משום שהאימה מפני הזמן ההולך ומתקצר והזיקנה והדעיכה שמתלוות אליו, מטילות אימה. התוצאה היא הכחשה.
עמדתי מול ההכחשה הזו כשאבי הזדקן ובבת אחת, כל התפקודים שלו החלו להתדרדר. הוא אמר: ״אני חייב לצאת מזה״. אבל כמובן שדבר כזה לא מתרחש: זיקנה היא לא דבר ש״יוצאים ממנו״. אפשר כמובן לשנות הרגלי חיים, תזונה, ספורט ושינה ולשפר זמנית תפקודים. אבל זו רק דחייה. הדרך היא חד סטרית. עבור כולנו.

הדמויות

כוחו המרכזי של הסרט והדבר ששומר על הקצב שלו הוא הדמויות שלו, שגם מצולמות כל אחת בסביבה הטבעית שלה: מיליונר מושחת וחסר בושה מזימבאבווה, בנקאי מושחת לא פחות (אבל עם יסורי מצפון) משוויץ, מנתח מוח אמריקאי מבריק ששקע בתרדמת, שהסיכוי להתאושש ממנה הוא 3% וחזר לתפקוד מלא, מכשף דרום אפריקאי, שהוא גם מוסיקאי ופילוסוף, מורה לבודהיזם טיבטי, שמאן ילידי מגרינלנד, פרופסור אמריקאי לפסיכולוגיה חברתית וחוקרת פרימאטים (אני חושב שההכשרה שלה היא ביולוגיה אבולוציונית).

וכאן מגיע הטוויסט הגאוני של הסרט: חלק מהדמויות האלה ממש מעצבנות. הן מעוררות אנטגוניזם ממשי. הבמאי לא מתעמת עם אף אחת מהן. הוא מקשיב לכולם בדממה. הוא גם לא מספק לנו הקשר למציאות שסובבת את האנשים האלה ולרגע ניתן לחשוב שהם אכן נפלאים, חכמים וצדיקים כמו שהם מציגים את עצמם.
כאדם שמגדיר את עצמו אובססיבי לנתונים, הלכתי ובדקתי עליהם באינטרנט. גיליתי שהם מושחתים עד היסוד, דבר שאפילו לא נרמז עליו בסרט. בתחילה רתחתי מזעם: או, הנה שוב דוגמה לבמאי שמבצע מניפולציות על ידי האדרת הגיבורים שלו. אחר כך הבנתי שהבמאי פשוט נותן לנו לעשות את הדרך הזו בעצמנו. חלק מהאנשים יעריצו את הבנקאי, שמוצג כחושף שחיתות של המוסד בו הוא עבד. אחרים, כמוני, יילכו ויגלו שאמנם מדובר באדם שנעשה לו עוול, אבל שהוא גם זייף חלק מהמסמכים אותם חשף והציג כשחיתות והוא גם איים ברצח על מעסיקיו הקודמים בבנק השוויצרי, למרות שבסרט הוא מוצג כמי שספג מהם איומי רצח... - ולמרות הכל, יש ממש בטענותיו על כך שהמדינה (שוויץ) עושה הכל כדי להגן על בנקים מושחתים, כי זהו מקור הונה של שוויץ.
אז נכון שהתמונה מורכבת יותר וחושף השחיתות אינו לוחם צדק טהור, אבל הדבר אינו גורע מנכונות דבריו, כפי שמתברר. ובכן, עברתי את מסע הגילוי הזה לבד. הוא לא בתוך הסרט. אבל הדברים שנאמרו בסרט, גרמו לי ללכת ולבדוק. 
דמות אחרת היא זו של פיליפ צ׳יוואנגווה, מיליונר מזימבאבווה, המוצג בסרט כאדם בעל נכסים רבים, שגם אוהב מאוד להפגין את עושרו. הוא גם לא מסתיר את קירבת המשפחה שלו למי שהיה אז (בזמן הצילומים) נשיא המדינה, מה שמשאיר מעט מאוד מקום לדמיון בדבר נפוטיזם והשתלטות על משאבי מדינה בדרכים בלתי נקיות. עיון בעמוד הויקיפדיה המוקדש לו מראה שאכן, מדובר באדם ששובל של סימני שאלה סביב התנהלותו הולך איתו לכל מקום, תוך שהוא נהנה מחיפוי וגיבוי של רשויות מושחתות. בסרט נראית כרזת בחירות שלו, בה הוא מוצג כדוקטור צ׳יוואנגווה. ובכן, הוא מעולם לא השיג דוקטורט (ואם כן, הוא קנה אותו).
במהלך הסרט הוא מאשים פעמים רבות את הקולוניאליסטים ששדדו את אפריקה, אבל תכל׳ס, הוא פשוט החליף אותם וכעת הוא שודד את בני עמו שלו. הבמאי כאמור לא רומז לנו במילה על כל אלה. הוא נותן לצ׳יוואנגווה לפרוש את משנתו ללא הפרעה בלהט שלפעמים מגוחך, כמו למשל האופן בו הוא מצטט פסוקים שלא קיימים מהתנ״ך. צ׳יוואגווה חוזר שוב ושוב ומאזכר את עושרם של וורן באפט ושל ביל גייטס. עבורו, זו הוכחה הניצחת לכך שהרצון של בני האדם לצבור עושר ללא הפסקה בלתי ניתן לעצירה לעולם. ״תראה״, הוא מסביר לבמאי בעודם טסים במטוס הפרטי של ציוואנגווה (במדינה בה התוצר לנפש הוא 1500$ לשנה, כן?), ״כדי להוציא את ההון שיש לוורן באפט, עליו לבזבז כל יום 30,000$.״
אכן, פלא פלאים. רק מוזר שצ׳יוואנגווה לא מודע לכך שוורן באפט חי חיים צנועים מאוד, נוסע במכונית ישנה, אוכל מזון מהיר ובכלל - לא רק שתרם 99% מהונו במסגרת הארגון שהקים (The Giving Pledge), הוא גם משכנע עשירים אחרים (ובכללם ביל גייטס שהוזכר כאן) לעשות כמוהו!
ואולי הבמאי לא מזכיר זאת, כי העובדה שעשירים מופלגים רבים לא רק רוצים ״עוד ועוד״, מנפצת את התיאוריה שהוא מנסה לבנות בסרט על תאווה אינסופית לבצע?
אשאיר את השאלה הזו תלויה באוויר.

צפו כאן בסרט ׳תאוות בצע - תשוקה גורלית׳