סקירות סרטים

מהי סין בשבילכם?
כל אחד ועולם ההדימויים שלו או שלה. הנוסטלגיים ידברו על פגודות, ציורים עדינים, משי, פסלוני טרה-קוטה, אוכל (אהרוני?), שושלות טאנג ומינג ועוד.
אבל רובנו נחשוב על מעצמה אדירה, בלתי ניתנת לעצירה, מאיימת (וגם מממשת איומים), עם טכנולוגיה מתקדמת בתחומים מסוימים (תקשורת ולאחרונה גם בינה מלאכותית), בית החרושת של העולם, משטר ריכוזי וסמכותי, צנזורה, צבא אדיר, שאיפות התפשטות דרך שעבוד כלכלי באפריקה, מרכז אמריקה ונקודות אסטרגיות בעולם (נמלי ים שונים, תעלת פנמה ועוד), מעקב וריגול (האם האתר הזה יותקף בעקבות הפוסט?).
כבר הרבה שנים שומעים שסין היא ״הדבר הבא״. כשפניתי ללימודים באוניברסיטה (תחילת שנות ה - 90׳), הרבה אנשים סביבי פנו ללימודי סינית, כדי לסלול לעצמם דרך בעולם הכלכלי המשתנה.

אך בניגוד לדימוי הבלתי מנוצח, סין מתמודדת כיום עם בעיות מבניות משמעותיות. נדבר עליהן עכשיו וגם נפנה אתכם לסרט אחד באתר, שמצביע על סיבה אפשרית למה שקורה כיום.

משבר עבודה

אחד מחמישה סינים צעירים מובטל. ולא מדובר על בטלנים, או עובדים חסרי הכשרה, אלא על בוגרי אוניברסיטאות ואנשים עם הכשרה מקצועית ממשית. ואלו שכבר עובדים, מקבלים שכר נמוך יחסית לכישוריהם. יש לזה כמה סיבות: מצד אחד, הצמיחה המהירה מאוד נעצרה, מה שטבעי לכל מדינה צומחת. צריך פשוט פחות עובדים. מצד שני, יש יחסית צעירים משכילים רבים. זאת משום שרובם ילדים יחידים וההורים השקיעו בילדים האלה את כל מאודם ונטעו בהם את ההכרה שהם חייבים להצליח. כמובן, אין זה אומר חלילה שהורים לשני ילדים ומעלה אינם רוצים בהצלחת ילדיהם. אלא שבסין, בה מאות שנים צאצאים המשיכו להתפרנס באותו אופן כמו הוריהם (בדרך כלל מחקלאות), יש כיום דחיפה חזקה להשכלה אקדמית, מה שיצר תחרות עזה. עודף הלומדים (יחסית לצרכי שוק העבודה), לצד חוסר האונים שרבים חוו בתקופהת מגפת הקורונה (הסגרים בסין היו נוקשים מאוד והיא היתה האחרונה לבטל אותם), יצרו תופעה המכונה לשכב על הגב (טאנג פינג - 躺平): מדובר בצעירים שהכריזו על פרישה מהמרוץ ההישגי האכזרי והסתפקות בעבודה מתגמלת פחות, אך עם זמן פנוי. זוהי פרישה המייצגת מצד אחד שינוי סדרי עדיפויות, אך כנראה שגם יאוש ומחאה.בתחילת 2024 הגיעה אבטלת הצעירים ל - 21.3% ואנחנו מדברים על הנתונים הרשמיים, שבסין אין לדעת לעולם אם הם נכונים (כלומר, אולי הם גבוהים יותר).

משבר דיור

בניגוד למה שאנחנו רגילים אליו בישראל, לא מדובר במחסור בדירות או בעליית מחירים מטורפת, אלא ההפך (במידה מסוימת): יותר מדי בתים נבנו, חברות הבניה פשטו את הרגל בגלל מינוף יתר (לקיחת הלוואות שאפתניות ואז שעבוד להחזרים בריבית גבוהה), עצרו את תהליך הבניה וסינים רבים, כמחאה, הפסיקו לשלם משכנתא, מה שהחמיר את המשבר העמוק ממילא. התוצאה: התרסקות. וכאשר בסין משהו מתרסק, הוא מתרסק בענק. הממשלה התערבה עם תוכנית חילוץ, אך הסוף עוד רחוק. 
המשבר החל ב- 2021 כאשר חברת הבנייה האדירה אוורגרנד שלחה מכתב לממשלת דוואנדונג בו הזהירה ממשבר מזומנים. המכתב עורר מפולת מניות, בריחת משקיעים זרים וקריסה של חברות בניה נוספות. החברה ניסתה למכור נכסים כדי לממן את משבר הנזילות, אך נכנסה למערבולת שכן לא היו קונים ואם היו - הם הציעו מחירים הנמוכים מעלות ההשקעה.
אך זרעי המשבר נוצרו עוד ב - 2005, כאשר ערך הקרקעות שילש את עצמו תוך זמן קצר. ממשלות מקומיות בסין הסתמכו יותר ויותר על הכנסות ממכירת קרקעות כדי לממן פיתוח תשתיות מקומיות והפכו תלויות במכירת הקרקעות. על הגל הזה נישאה חברת אוורגרנד, שהונפקה בערכים אגדיים, הרבה מעבר להכנסותיה בפועל (״מכפיל״ בלשון שוק ההון). בכל פעם שהחברה נקלעה למשבר חוב (כלמר - קושי בהחזר), היא גייסה חוב חדש כדי לממן את הישן. נוצר כדור שלג שהלך וגדל במונחי חוב, עד שהתרסק במדרון. ב - 2024 הורה בית המשפט על פירוק החברה, שהיתה אחראית על פרויקטים שכללו 1.6 מיליון דירות. החוב שלה מוערך ב - 450 מיליארד דולר (300 מילארד רשמית ועוד 150 מוערכים) והיא העסיקה 200,000 עובדים. אלו מספרים עצומים. בפברואר 2025 הבינה הממשלה כי היא חייבת להיכנס למשבר בצורה עמוקה יותר ולהזרים כספים בעצמה, על מנת למנוע התמוטטות מוחלטת של כל סקטור הנדל״ן במדינה.
(בתמונה: שכונה בטיאנג׳ין. קרדיט: Yang Aijun / World Bank) 

משבר דמוגרפי

זהו אולי הדבר שממנו נובע הכל. וזהו גם נושא הסרט שנמליץ לכם עליו באתר: נשים חטופות ורווקים זועמים.
ננסה להסביר זאת באמצעות דוגמה פשוטה: נניח לרגע שקיבלתם בירושה חברה מצליחה. ההצלחה של החברה נובעת מכך שפיתחה במשך שנים מוצרים טובים באמצעות מחקר ופיתוח. בנוסף, מחסניה מלאים כל טוב, סחורה מצוינת.
אתה אומרים לעצמכם: קדימה, בואו נמכור את כל מה שבמחסנים.
אתם מוכרים ומוכרים ומוכרים. בינתיים, מאחר שלא השקעתם במחקר ופיתוח של מוצרים חדשים וגם לא ייצרתם מוצרים חדשים, הרווחים שלהם מגיעים לגבהים עצומים. אתם בעצם רק מכניסים כסף, בלי להוציא! איזה יופי. 
אלא שלכל חלום יש את שלב ההתעוררות שלו. בשלב מסוים, המחסנים מתרוקנים. אתם מנסים לייצר את אותם מוצרים עם המכונות הקיימות וזה אכן מצליח לא רע, אבל השוק רוצה גם דברים חדשים. ואין לכם אותם, כי חנקתם את מחלקת המחקר והפיתוח, זוכרים?
זה מה שקה לסין, כאשר הנמשל הוא, שמכונות הייצור ומחלקת הפיתוח והמחקר הן הילודה: במשך שנים סין הסתמכה על השפע האנושי העצום שלה. אנשים רבים מספור. חברו לזה מדינה עם חוקי ברזל וציות גבוה, יחד עם שאיפה עזה להתקדם תוך הסתפקות במועט, וקיבלתם את המפעל המושלם בעולם.
זו היתה סין.

אך חוסר ההשקעה ב״אמצעי הייצור״, כלומר ילודה נמוכה, כבר נותנת את אותותיה. התגובה הראשונית של רוב האנשים לכל זה היא ביטול: ״על מה אתה מדבר? בסין יש יותר ממליארד בני אדם!״ זה נכון. וסין היא מעצמה אדירה, בכל מובן. אך אחוז האנשים המבוגרים בה עולה בקצב הגבוה בעולם (ראו את התמונה למעלה). אנשים מבוגרים, לא רק שנפלטים משוק העבודה, אלא גם צריך לטפל בהם. לא רק על פי כללי המוסר, אלא כי כך נהוג בסין כבר מאות שנים. אלא שהקושי כפול: לא רק שילד אחד בלבד צריך לטפל בשני הורים, אלא שרוב הסיכויים הם שאותו ילד הרחיק לעיר הגדולה כדי לבנות לעצמו קריירה ושני הוריו המזדקנים נמצאים בכפר או עיר מרוחקים.
ואגב, לא סתם כתבנו ״ילד״ ולא ״ילדה״. הסינים, ביודעם שיהיה להם רק ילד אחד, הרגו את הבנות בלידתן או ביצעו הפלה אם ידעו את מין היילוד.  זאת בשל מסורת עתיקה שאומרת שרכוש ההורים הולך עם הבן. לגדל בת זה כמו לטפח ערוגה של מישהו אחר, אומר פתגם סיני. 
אבל איך כל זה קרה מלכתחילה? איך בכלל הגיעה סין למדיניות הילד האחד? מאיפה הגיע הרעיון? ולמה, גם אחרי שבוטל, הסינים לא ממהרים לעשות ילדים?
שאלות מרתקות והתשובה אליהן נמצאת בסרט נשים חטופות ורווקים זועמים.

לצפיה בסרט