ישנם באתר הסרטים כמה וכמה סרטים ששמם מתחיל ב״כל האמת על...״ - כך גם הסרט על תעשיית התרופות. אך בניגוד לסרטים אחרים, שבדרך כלל בודקים מיתוס עממי בצורה מדעית, אז כאשר הדבר מגיע לתעשיית התרופות, קשה הרבה יותר לחשוף את האמת.  
האם זה בגלל שתחום התרופות פחות מדעי, נניח ממזון אורגני? - ברור שלא. הסיבה שקשה יותר לדעת את כל האמת היא בגלל הסתרה, השתקה וסירוב לשתף פעולה מצידן של חברת התרופות.
הדברים שעולים בסרט קשים. אך חוסר שיתוף הפעולה מצד חברת התרופות, מעלה את החשד שאותה אמת שהסרט מנסה לחשוף, קשה אף יותר.
המטרה של הסקירה הזו היא לא רק לספר על הסרט, אלא גם להביא זוויות שלא נאמרות בו. כולל כאלו שמאירות את הצד של חברת התרופות. כן כן, יש בהחלט צד כזה. קל ומתבקש לצייר חברות אלה  כמפלצות חמדניות, אטומות ומרושעות. גם קל להביא הוכחות לכך שזה אמיתי. ואף על פי כן, יש גם צד שני. ההגינות מחייבת לדבר עליו.
קראו בהמשך את ״כל האמת״, גם על הסרט, בסקירה הזו.

אין קונספירציות

נתחיל מגילוי נאות: אין בסרט או בסקירה בדל של טענה על מזימה של חברות התרופות להפוך אותנו לזומבים על ידי החדרת רובוטים זעירים למחזור הדם שלנו. כבודן של התאוריות האלה במקומן מונח (כותב את זה רק מנימוס), אך מקומן לא יכירן בבלוג הזה וגם לא בסרט.
אנחנו הולכים לדבר בעיקר על כסף. ועל תאוות בצע. ועל המקומות בהם הרצון של חברות התרופות לעשות עוד ועוד כסף, פוגש ומתנגש לכאורה בבריאות הציבור.

תחקיר משובח

הסרט מתייחס אך ורק למקרים שהיו והוכחו - הן על ידי בתי משפט והן על ידי אנשי רפואה רמי דרג. ערוצי טלוויזיה רבים היו שותפים להפקה והוא עבר מסרקות ברזל של יועצים משפטים, כדי לוודא שאין בו שמץ של השמצה או לשון הרע (במובנם המשפטי).
מותארים בו מספר מקרים מסמרי שיער:
* חברת תרופות לא דווחה על תופעות לוואי של התרופה דפאקין, המסכנת עוברים. כתוצאה מכך, נשים בהריון לא הוזהרו והמשיכו לקחת את אותה תרופה. נולדו מאות תינוקות עם פגמים גנטיים קשים. תחקיר פרטי ופעילות עקשנית של אם אמיצה אחת בצרפת הצליחה להביא לתשלום פיצויים גבוה והוספת אזהרה על התרופה. במקרה אחר, אחרי מאבק ארוך, תרופה אחרת (מדיאטור) הוצאה מהשוק. מדוע הדבר לקח כל כך הרבה זמן? ולמה זה היה צריך לבוא מאם שתינוקה נפגע ולא ממומחים אחרים? מה קרה שם באמת והאם באמת חברות התרופוות יודעות ולא מדווחות? הסרט לא נותן תשובות חד משמעיות, לפחות לא לגבי דפאקין. מנסיוני, מקרים כאלה נסגרים בבית המשפט  על ידי תשלום פיצויים מצד אחד, אך גם על ידי הסכם סודיות כבד מצד שני, שמונע את פרסום האמת. כסף קובר אמת.
* רופא עיניים חרוץ, במחקר עצמאי, מצליח לגלות שהתרופה אווסטין, שנועדה לדבר אחד, מסייעת גם לדבר אחר (AMD, מחלת עיניים העלולה לגרום לעוורון). עמיתיו מתלהבים ומתחילים להשתמש באותה תרופה, שאינה יקרה. חברת התרופות, שמבינה שרווחיה עומדים להיפגע, מפחתת תרופה אחרת, זהה בהשפעה שלה, אבל הרבה יותר יקרה. הלחץ של חברות התרופות, המשופעות בכסף ובהשפעה על מקבלי החלטות, עושה את שלו. כיום רוב הרופאים (לפחות בצרפת, בה הופק הסרט) ממליצים על התרופה היקרה, למרות שאין כל ספק, שהתרופה הזולה מביאה לאותו ריפוי בדיוק. 
* מחקר מדעי, שמומן על ידי קרן ממשלתית באוניברסיטה ציבורית, הביא לפיתוח תרופה מוצלחת. חברת תרופות קנתה את הזכויות לתרופה ולמרות שעלויות המחקר והסיכון הכרוכים בו נחסכו ממנה, קבעה מחיר מאוד גבוה לתרופה (בארצות הברית יש אפס פיקוח ממשלתי על מחירי תרופות).
* דו״חות ציבוריים של חברות תרופות מגלים רווחים שהם הרבה מעל ומעבר למקובל בחברות בגודל דומה, בתחומים אחרים. הדבר אף מגובה במחקר.
* איש פיננסים שהשתלט על חברת תרופות, מעלה את מחירה ב - 5000%. גם אחרי שאותו אדם נעצר, בחשד להונאות פיננסיות בתחומים אחרים (ולא בגל העלאת המחיר הפראית, שהיא חוקית בארה״ב), מחיר התרופה לא יורד.

 מבנה השוק

לתחום פיתוח התרופות יש סף כניסה גבוה. הביטוי ״סף גבוה״ משמעותו, שקשה להיכנס לתחום. עלויות הפיתוח והבדיקות עצומים. לכן יש מעט חברות תרופות יחסית בעולם. למעשה, התמונה מבלבלת: יש הרבה חברות תרופות, אבל כמעט כל חברה שעולה על פיתוח מענין או מתחילה לצמוח באופן שמאיים על חברות אחרות, נרכשת על ידי חברה גדולה. כך שריבוי החברות הוא אשלייה אופטית. השוק ריכוזי באופן קיצוני.
האידאולוגיה הכלכלית של ארצות הברית גורמת לכך שהשוק כמעט בלתי נשלט על ידי אינטרסים ציבוריים. כל חברת תרופות עושה מה שהיא מוצאת לנכון בשוק האמריקאי הענק, גם אם אותה חברה אינה אמריקאית (קיימות חברות ענק אירופאיות). הוסיפו לכך את העובדה שמדובר בשוק ריכוזי בו אין באמת תחרות, וקיבלתם מתכון מושלם לניצול חולים, שאין להם ברירה אלא לרכוש תרופות כדי להישאר בחיים או להציל את איכות החיים שלהם. אגב, המבנה הזה של מיעוט שחקנים ורגולטור שמפנה את הראש לצד השני, אופייני גם לתעשיית התעופה. ראו כאן באתר את המקרה המקומם של חוסר הפיקוח על בואינג, שגורם לכאורה לתאונות מחרידות.

יש גם צד שני

הכי קל, הכי כיף והכי פופולרי להאשים את חברות התרופות בתאוות בצע מוגזמת. למעשה, הן מספקות את כל הסיבות לכך ומראות שהן לא עוצרות באדום. רק תתנו להן והן ינצלו כל פירצה אפשרית כדי להעלות מחיר. וככל שאתם זקוקים יותר לתרופה, כך הן יהפכו את מחירה לגבוה יותר, שומרים על יחס ישר בין הנואשות שלכם לעומק הגזל.
המממ.. מזכיר קצת את חברות התעופה בישראל ואת רשתות השיווק בזמן מלחמה...-:)
ואף על פי כן, יש גם צד שני.
כדי להמחיש אותו, אביא דוגמה מתחום אחר, תחום קרנות הון הסיכון.
קרנות הון הסיכון מוכנות להשקיע סכומים גבוהים מאוד במיזמים. דבר זה מגדיל את הסיכון שלהן כמובן, אך במקביל, גם מגדיל את הסיכוי לרווח. מדוע? - הרי השקעה גבוהה אינה בהכרח, מבחינה לוגית, מובילה לרווח גבוה. אפשר בעקרון להשקיע הרבה ולהרוויח מעט, אפילו אם ההשקעה מוצלחת!
הסיבה היא שחלק משמעותי מההשקעה הגדולה של קרן הון סיכון מושקע ביצירת דומיננטיות בשוק, בהגעה למצב בו המוצר בו השקיעו הוא כל כך בולט, שהוא הגדול והמשמעותי ביותר בשוק העולמי.
ובאמת, בעולם המודרני, אנחנו רואים לכך דוגמאות בלי סוף: בתחום החיפוש באינטרנט, גוגל שולטת (עדיין) ללא עוררין, ב - 90% ממנו  בזמן כתיבת שורות אלו. גם קוקה קולה שולטת בתחום המשקאות, עם 40% שליטה. דה-בירס שולטת על אספקת רוב היהלומים בעולם וגם. תחזיקו חזק, YKK היפנית מיצרת 50% מהרוכסנים (ריצ׳רצ׳ים) בעולם! 
אז קרנות הון סיכון הולכות על הקצה: סיכון גבוה מול סיכוי לרווח גבוה.
עכשיו, מאחר שאחוזי ההצלחה של השקעות בהון סיכון הם נמוכים (עד 75% כישלון, על פי מחקר מהרווארד, שמחקרים עדכניים מחזקים אותו), אז כדי לשרוד כלכלית, קרן הון סיכון צריכה לכסות הפסדים בנניח 20 מיזמים על ידי רווחים עצומים במיזם ה - 21! 
דוגמה מוחשית: קרן הון סיכון השקיעה 30 מיליון דולר במיזם. מכרה אותו ב - 250 מיליון דולר. איזה כיף. השקעה מוצלחת. ועכשיו זכרו שב - 8 מיזמים אחרים, הקרן הפסידה 600 מיליון דולר במצטבר. האם הקרן מורווחת? לא, היא בעצם מופסדת. המכירה המוצלחת היחידה פשוט הקטינה לה מעט את ההפסדים. לא סיפור מומצא.

כעת נחזור לחברות התרופות

מחקר של פירמת היעוץ דלויט מצא שההוצאה הממוצעת על מחקר ואישור תרופה (ניסויים, עד לאישור סופי למתן לבני אדם, יקרים מאוד) עומד על מעל 2 מליארד דולר. 
מאמר שפורסם בספרייה האמריקאית הלאומית לרפואה (מקור מהימן בדרך כלל) מצא שאחוזי ההצלחה של תרופה בניסויים קליניים הוא 7.9%. זה נמוך מאוד! המשמעות היא שסטטיסטית, רוב הסיכויים הם שהניסוי ייכשל. ואז מה? - תרופה אולי תיגנז או שייכנסו לסבב פיתוח נוסף, שאחריו שוב השקעה בניסוי קליני יקר.  
אז כן, תרופה שמצליחה מאוד יכולה להפוך חברת תרופות לעשירה כקורח. אבל תמיד מאיים עליה צילה של תרופה שפיתוחה נכשל (או שהפטנט עליה פג לפני שהצליחו להחזיר את ההשקעה - נושא אחר, שרחב מהרשומה הזו). 
דוגמאות יש למכביר. למשל, רליבריו פותחה כדי לטפל בסקלרוזיס, הראתה הצלחה בתחלה ואז כשלה. יומניגן כשלה בשלב הניסויים בטיפולי קורונה. אתרסיס הגיעה לכמעט חדלות פרעון עם כשלון פיתוח תרופה לטיפול בשבץ איסכמי. ועוד ועוד.

במילים אחרות, הסכנה של התרסקות, מחייבת את חברות התרופות לשאוף למקסימום רווחים, כדי לרפד את כיסיהן כהגנה מפני כשלונות וודאיים.
כל זאת מבלי לגרוע כמובן מתאוותן הבלתי מרוסנת לרווחים.

כלומר, התמונה מעט מורכבת יותר מכפי שהיא מוצגת בסרט.
איני מאשים את יוצרי הסרט. הם עשו מאמצים כנים לראיין את נציגי חברות התרופות. אלו בחרו שלא להתראיין ברוב המקרים. מבחינה יח״צנית טהורה, הם עשו את הדבר הנכון: אנשים יכולים לכעוס עליך כשאתה שותק, אבל הסיכוי שישכחו גדול יותר, מאשר אם תופיע לראיון ותתבטא באופן מקומם.
אלא שחברות התרופות החמיצו את ההזדמנות לפרוס את האמת הפשוטה הזו, שנכתבה כאן: שהסיכון הגדול לכישלון מחייב אותן לחפש דרכים לגדר את ההפסד.    

.

צפו כאן בסרט ״כל האמת על תעשיית התרופות״