תמונה אחת בעיתון, אישה מבוגרת בעלת גוף מקומט ועינים מלוכסנות לבושה בחליפת צלילה מרופטת, צוללת בעוצמה בין הגלים כשרשת הדייגים בידה ובמבט חודר היא מביטה במצלמה. זה כל מה שהיה צריך בשביל דליה גרסטנהייבר לעזוב את האיזור הבטוח שלה, הבית והחברים בישראל ולצעת למסע בלתי נתפס אל מה שלימים יהפך הסרט הדוקומנטרי הנשים של הים.
כבר מהפריים הראשון ובלי יותר מדי הסברים, אנחנו נכנסים לעולם הזה, עולם של נשים בלבד. מסביב הרים סלעיים, אדמה קשה וטובענית ובתוך הטבע העוצמתי הזה ניצבות להן הנשים. חזקות וקשות, כאילו נצרבו מאותו סלע לפני אלפי שנים. בשקט ובצנעה הן עוטות עליהם את חליפות הצלילה השחורות וקופצות אל הטריטוריה שנראית כל כך טבעית בשבילן, הים הגדול.
אי אפשר שלא להתפעל מן הנוף הבוקע מעומק הפריים.
וכמו סיפור עם שמסרב להיעלם, ניצבות להן הנשים הותיקות וממשיכות לצעוד בקצב אחר. נדמה שהן אינן מבינות שהעולם סביבם השתנה, שאישה היום אינה מה שהיתה פעם. הן מביטות במצלמה במבט משתאה ומחייכות. מבחינתן זה עוד יום. הן פה כדי לשרוד והים הוא הממלכה שלהן, הבאר ממנה הן יונקות.
אך הבמאית לא מסתפקת במבט מהצד, היא צמאה ללמוד, להיות כמוהן. כמו אותה אישה בת שבעים, עם הגוף הצעיר המסתערת על הגלים המתנפצים בחיפוש אחר מאכלי ים שאותן יוכלו למכור. המצלמה לוקחת אותנו צעד קדימה ואנו צוללים איתן. ציוד צלילה מינימלי ומשקולות אבן קטנות לא מונעות את ההתמדה הבלתי מתפשרת שלהן לחיות עד הסוף. למלא את הסל באוכל.
מדובר במראה מעורר השתאות. צעד אחרי צעד סוחבות הנשים הזקנות את סל הדייגים העמוס בקונכיות ומאכלי ים מן הים. כוח בלתי מובן מוליך אותם שוב ושוב לחזור על אותה פעולה עד אין קץ. הים הוא המפלט, נקודת החוזקה שלהן מבעלים שבבית שלעולם לא יבינו את שהן עוברות. ואחרי כל זה חוזרות הנשים אל הבית הקטן שבקצה ההר, מבשלות ומנקות כדבר שבשגרה וחיוך על פניהן. קושי הוא לא בחירה, אושר הוא כן. כך הן אומרות לעצמן וממשיכות הלאה.
נדמה שהים מעצים אותן. מחשל אותן מצרות על פני האדמה. מפיח כח בשרירים ומאפשר להן להרים שקים כבדים מלאים באצות ים, כדי להמשיך לשרוד. הסרט מחולק לשלושת המסעות של הבמאית לקוריאה הדרומית ובהן ניתן להבחין בשינוי החל בה. בחיבור הרגשי שבין אישה לאישה, ללא הבדלי מוצא ותרבות. קשר המבוסס על כאב וחמלה, על מסירות של נשים מופלאות ופשוטות שנותנות את כל גופן לאחר. החיפוש אחר איזון, מאפשר לנו כצופים להבין את הקסם שבפשטות. היכולת המופלאה להתמודד עם כאב בעזרת החיבור לטבע וההבנה שהכוח נמצא בכולנו.
דליה גרסטנהייבר, במאית הסרט, בצילומים