סיפורו של אבשלום, נער מתבגר ואלוף פארקור, לקראת שחרור אביו מן הכלא.
"עיקר הפארקור הוא ההגעה מנקודה אחת לשנייה בצורה האפקטיבית והמהירה ביותר האפשרית."
בסוף שנות ה - 80 התפתח בצרפת ספורט אתגרי ששם לו כמטרה להפיח חיים חדשים בסביבה האורבנית האפורה ולנצל את הייחוד שלה. ספורט זה, Parkour (עיוות מכוון של המילה parcour בצרפתית, שמשמעותה נתיב או מסלול), מקורו בראשית המאה ה - 20, כחלק מהערצת היכולת האתלטית של הילידים באפריקה. הוא זכה לעדנה מחודשת בעזרת רשת האינטרנט דרך הפצה באתרי סרטונים ברחבי העולם.
דודי הוא תלמיד ישיבה, העובר הכשרת הוראה יחד עם חברו יקי. זה לפחות מה שאשתו, רחלי, יודעת עליו... - במציאות, דודי שואף להיות סטנד אפיסט והוא מתמרן בין החלום לבין היעוד אליו דוחפת אותו החברה הדתית.
במסגרת משפט אייכמן, הובאה עדות על כך שהוא זעם על פקידי הממשל האיטלקי באפריקה, שחמקו מפקודתו המפורשת לקדם את הפתרון הסופי עבור יהודי צפון אפריקה.
יש במאגר סרטים רבים העוסקים בשואה מנקודות מבט שונות, כמו סיפורים אישיים, היסטוריה, עדויות ועוד.
אבל אנחנו מבקשים להתמקד בנושא שמקבל תשומת לב בשנים האחרונות:
קורות יהודי צפון אפריקה בתקופת מלחמת העולם השניה.
היסטורונים לא מגדירים זאת כ״שואת יהודי צפון אפריקה״, מאחר שרוב היהודים רוכזו במחנות בצפון אפריקה עצמה או הוטלו עליהם מגבלות, אבל לא חוו השמדה שיטתית כמו באירופה.
יחד עם זאת, היו כאלו שבהחלט נשלחו למחנות ריכוז.
צפו במקבץ המלצות לסרטים הקשורים לאירועים וימי שנה המתקיימים בחודש אוגוסט.
הבתולה והשטן
אוגוסט הוא חודש מסורתי לטיולים ואנחנו מביאים לכם רשמים של אחד מרתק במיוחד מבוליביה: הבתולה מסוקאבאון נחשבת לגיבורה של עיירת הכורים הבוליביאנית אורורו. היא נלחמה בשטן, ניצחה אותו והושיעה את בני המקום. הם מודים לה פעם בשנה בקרנבל הנערך בעיר, בו הם מדמים את המלחמה באמצעות ריקודים ומוסיקה. זהו מצעד של להקות ריקוד ותזמורות, הצועדים קילומטרים רבים עם תחפושות כבדות בכל מזג אוויר, רק כדי להגיע בסופו לכנסייה הנמצאת בראש ההר. שם, לאחר טיפוס מתיש, הם נכנסים לכנסיה ומתקרבים למזבח תוך כדי שירה בעודם על ברכיהם. יש שם כאב, עייפות, זיעה, לעיתים התעלפויות ובעיקר התרומומות רוח ואקסטזה. האירוע מסתיים בשירה הנמשכת עד אור הבוקר, מלווה בכמויות אלכוהול אדירות, ברחבת הכנסייה.
בניגוד לפסטיבל הנוצץ והשמח של ריו, הדיאבלדה (קרנבל השטן) היא פסטיבל התואם לרוח של אורורו: מזג אוויר קשוח, מכרות מחניקים ורעידות אדמה. הסרט הבתולה והשטן הוא במקור פרק בסדרת טיולים, אך זהו למעשה תיעוד אנתרופולוגי מרתק.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
ואתם אומרים שירה
באוגוסט 1941 נפטר המשורר רבידרנת טאגור, זוכה פרס נובל לספרות. שירו של טאגור אל נא תלך תורגם לעברית והולחן על ידי שלמה גרוניך, על בסיס פרליוד מספר 1 של באך. הביצוע שלו לשיר, בתקליט המשותף עם מתי כספי מאחורי הצלילים, הוא מהיצירות המוסיקליות המופתיות שנעשו בישראל. אל נא תלך מעימי דודי // בטרם אומר לך // לך לשלום // ערה הייתי כל הלילה // עתה כבדו עיני משינה // יראתי פן תאבד לי // מדי אשן את שנתי.
ראו כאן את קטגוריית ספרות ושירה במאגר הסרטים.
ספרות ושירה באתר הספריות הציבוריות
ספרות ושירה באתר המוסדות האקדמאים
אבודים בחלל
באוגוסט 1977 שלחה נאסא את וויאג׳ר 2 לחקור את הכוכבים החיצוניים במערכת השמש. היא החללית היחידה בהיסטוריה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת החיצוניים: שבתאי, צדק, אורנוס ונפטון והיא גם אחת הגשושות המהירות בהיסטוריה. אחותה, וויאג׳ר 1, נכנסה באוגוסט 2012 להליוספרה, החלל הבין כוכבי. עודד כרמלי מסוכנות החלל הישראלית דיווח ב - 2020 כי וויאג׳ר גילו תופעה של גלי הדף בין כוכביים. ולחשוב שהמכונות האלה נבנו בעידן בו המחשבים היו הרבה פחות עוצמתיים מאשר היום. מעורר התפעלות.
קטגוריית פיסיקה באתר הספריות הציבוריות
קטגוריית מוסיקה באתר המוסדות האקדמיים
אחי אחי שלי, זעק אז הפצוע
באוגוסט 1864 נחתמה אמנת ג׳נבה, הקובעת את היחס לחייל אויב פצוע בשדה הקרב. רגע, אולי תגידו לעצמכם כי אמנת ג׳נבה עוסקת בשבויים, לא? - אז למעשה, אמנת ג׳נבה הוא שם כללי למספר אמנות בתחום. המפורסמת ביותר היא זו העוסקת בשבויים וביחס אליהם. הסרט ערים בלילה עוסק בשבויי מלחמת יום הכיפורים ואפשר גם לקרוא עליו בבלוג שלנו.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
תשמעו בדיחה
באוגוסט 1908 נערכה ועידת השפה האידית בעיר צ׳רנוביץ. בדיחות תמיד נשמעות טוב יותר באידיש, כך קובעת המוסכמה. השפה הנעלמת הזו חיה בציבור החרדי ואצלנו יש שלושה סרטים מרתקים, שסיפורם מתרחש בחברה החרדית, שרובם באידיש: אשת כהן / א-מעיישה / אליוקים.
אגב, גם יש סרט במרוקאית (׳פאטה מורגנה׳) - עליו באיגרת אחרת.
אשת כהן באתר הספריות הציבוריות
אשת כהן באתר המוסדות אקדמיים
נוער נוער נוער
ה - 12 באוגוסט הוא יום הנוער הבינלאומי ובומרים אוהבים לקטר על בני נוער. כדי לספק רוח גבית לקיטור הזה, כי מה עוד נשאר לעשות בקיץ הלוהט, אנחנו מביאים לכם את הסרט התמכרות חברתית, העוסק ברשתות חברתיות. אמנם ההתמכרות מתרחשת בכל גיל, אבל נהוג לראות את הנוער כקורבן שלה בשל חוסר ערכים, שטחיות, חוסר עמוד שדרה וכו׳.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות אקדמיים
גברתי הגאנגסטרית
גם נשים מנהיגות ארגוני פשע. באיטליה נעצרה מנהיגה כזו, שכונתה הסנדקית. מה הסיפור של הנשים האלה ואיך הן הגיעו למקומות בהם סחיטה, חיסולים וגביית די חסות הן משימות יום יומיות? או, במקרה יש לנו סדרה בדיוק על זה.
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
לפני שנים, חבר, נקרא לו ד׳, עמד לעבור ניתוח גב. הוא אמר לי ״הם יפתחו ויראו שם ארון סעף של בזק.״ הוא התכוון לכמות העצבים שחוצים לכל כיוון. הביטוי ״ארון סעף״ מוכר רק לעתיקים שבנינו. פעם, היו ארונות כאלה בכל פינת רחוב, של מרכזייה מקומית, ממנה היו מסתעפים אלפי חוטים דקיקים בינם לבין עצמם ומשם לכל הבתים בסביבה, לחיבורי הטלפונים הקוויים שלהם (״אבא,מה זה טלפון קווי״ שאלה אותי בתי לפני כמה ימים. לך תסביר. אז אם אתם צעירים, דמיינו משהו מהעולם שלכם. נניח מלא אנשים בהופעה בפארק, כולם מנסים להתקרב לבמה בבת אחת).
אבל ארון הסעף של הגב התחתון של ד׳ (אגב, הניתוח שלו עבר בהצלחה) הוא כלום לעומת מה שקורה במוח שלנו. כמויות של חשמל בזרמים זעירים לכל הכיוונים משולבים בריאקציות כימיות והכל בתוך קופסה לא גדולה כל כך, באריזה די קשיחה (אל תנסו לפתוח בבית), עם שומר סף עצבני שנקרא מחסום דם מוח, שמונע מרעלים לעבור.
המדע עוד לא הצליח לומר איזה חלק אחראי על מה בדיוק, ככל הנראה משום שאין כזה דבר ״אחראי על״. כלומר, יש חלקים במוח שמתמחים יותר במשימות מסוימות, אבל זה יותר ענין של אינטרקציה אינסופית בין החלקים ולא בנוי כמו מודולים או כמו מנוע בעירה, עם חלקים מובחנים ונפרדים.
אפרופו רלוונטיות הביטוי ״אחראי על״, אז חלק מהחיווט האוטומטי של רובנו הוא להניח שכל דבר בעולם כפוף למשהו אחר, במה שמתמקד כתהליך ריכוזי. זה מה שגורם לאנשים לפתח תיאוריות קונספירציה על משפחת רוקפלר וגם גרם לרזי ברקאי לפלוט את האמירה, שכבר הפכה למיתוס ״תשיגו לי את הנהלת האינטרנט״ ב - 1996. היא גם גורמת לבלבול בהבנת עקרונות הבלוקצ׳ין (השיטה שמאחורי מטבעות מוצפנים כמו ביטקוין), שכן לאנשים קשה לתפוס את עקרון ביזור השליטה.
אבל נחזור לעניננו: מניפולציות זעירות של חשמל לפה וחשמל לשם מאפשים לרופאים ומדענים לסייע לאנשים.
ובכך עוסקת הרשומה הזו.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש דעה כלשהי על השונה והדומה בין נשים לגברים. בדרך כלל הויכוח נסב סביב השאלה עד כמה ההבדלים בין נשים לגברים נובעים מחינוך ונורמות ועד כמה הם מולדים וטבועים בפיזיולוגיה שלנו. לויכוח הזה יש משמעויות בנושא שווין חברתי (במה שנוגע לנשים בצבא, נשים במקצועות שונים, נשים בניהול ועוד), בתחום היחסים (מי מוביל והאם נכון בכלל לדבר על ״הובלה״ בזוגיות) וכן בדיונים משפטיים וחברתיים על הורות (נשים נתפסות פעמים רבות כהורה טבעי יותר).
יש שפע של בדיחות בנושא, אמונות קדומות ובעיקר הרבה הרבה שיפוטיות כלפי מי שחושב אחרת על תפקידי מגדר.
הסרט המקסים מוח גברי, מוח נשי מנסה לעשות סדר בכאוס הזה דרך המדע. זוהי הפקה מניו זילנד. אולי זה ענין תרבותי, אבל הנועם והמתינות שיש בסרט, לצד ההומור וההקשבה, מהווים חידוש לשיח הישראלי המקובל, שכולל בדרך כלל הרבה אמירות נחרצות, זעם אצור (או מתפרץ) והאשמות הדדיות או תחושת "חייבים לשנות לפני שיהיה מאוחר מדי!".
אז איך מגיעים למסקנה בדבר השונה והדומה בין גברים ונשים?