סקירות סרטים
דיוויד סרבה ג'ונס, כוכב הסרט ג'יפסי דייווי, כאילו נולד לעולם כדאי לאשש לאנשים דעות קדומות על מוזיקאים נודדים. יש לו את כל המאפיינים ואת כל הקלישאות הדרושות. אם נרצה להתוודעות לסיפור של טיפוס כזה תמיד נחשוב על היותו, בשורה התחתונה, בודד בעולם ואין לו איש מלבדו. אך הסרט שנעשה ע"י רייצ'ל, בתו הבוגרת, בא להראות לנו שהמציאות היא שונה מהאגדות והסיפורים ומאחורי השמות של הנשים שאותן הוא עזב. בדרכו הבודדה ישנן נשים חזקות, שלא מסתכמות רק כדמויות משנה. כל אלה הן עולם בפני עצמן והן כאן כדי להעיד על מעשיו של דיוויד ועל השפעתו הרבה על חייהן. עוד מאפיין מרכזי ולא פחות חשוב מהדמויות היא תרבות הפלמנקו שמתאימה כמו כפפה ליד לסיפור זה, שבו שזורים מאפייני הנדידה והעממיות.
מנשה קדישמן היה פסל וצייר בעל שם עולמי. עבודותיו מוצגות, בנוסף לישראל, בארה"ב, קנדה, יפן, הולנד וגרמניה. הוא זכה בפרסים רבים וגם חתן פרס ישראל לשנת 1995 לפיסול.
לכאורה, עולה ציפייה לדמות מודעת למעמדה ומעט נפוחה מחשיבות עצמית, אבל בסרט הכבשה הכחולה עולה דמות בעלת ישירות כובשת, של אדם אינטילגנטי וחושב אך לא מתחכם עם צוות היוצרים או עם סביבתו.
קדישמן הוא אמן טוטאלי. האמנות קיימת בכל מקום בחייו, הוא נמצא בתוכה כשם שהיא בתוכו. אין כל הפרדה בין היצירה לבין האיש. אין גם פוזות וניסוחים קשים להבנה על אבסטרקט ודימויים עמוסי מילים לועזיות או עברית שאיש אינו משתמש בה. יש אותנטיות של אדם, שחי ומדמיין ללא הפסקה ומתאר בפשטות את מה שהוא חושב ומרגיש. זו דמות כובשת מסך, בעלת עוצמה, דמות שכל במאי חולם עליה לסרט תעודה. בז'רגון המקצועי אנשים כאלה מכונים "חורכי מסך."
הקרנת הסרט בובה ממוכנת חתמה את חודש פסטיבל המשוררים ונערכה במרום גולן, על רקע רצף התלים - הרי הגעש הכבויים של רמת הגולן. נוף דרמטי לאירוע מרגש, שכלל שיחה פתוחה על התמודדות נפש. צפו באיגרת של חודש יולי 2022, שם אנחנו סוקרים את הפסטיבל שהיה, מציגים כמה סרטים חדשים ואירועים עתידיים במאגר הסרטים.
צפו כאן
אירוע היברידי ברמת הגולן: סרט על הסופרת אידה פינק
עוד לא יבשו דמעות ההתרגשות מההקרנה במרום גולן וכבר מתוכנן עוד אירוע היברידי, הפעם של סרט על אידה פינק - הגן המפליג למרחקים, במרכז הקהילתי גולן, ספריית אשכול אופק. אידה פינק חיתה בישראל, אך כתבה בפולנית. ספריה תורגמו לעברית והיא סופרת אהובה ומוערכת מאוד. הקרנת הסרט תתקיים ב - 21.7 (כ״ב תמוז) בשעה 20:00. לאחר הסרט תיערך שיחה בהנחיית דבורה מוי, אשת ספרות ושירה. השיחה תשודר לצופי האון ליין. הירשמו כאן (בחינם) לאירוע הוירטואלי או הגיעו למרכז קהילתי גולן (אשכול אופק) לאירוע הפיזי. תודה לעדי קרוב, מנהלת הספרייה האזורית גולן, על ארגון, יוזמה ודחיפה של האירועים האלה.
פסטיבל סרטי אהבה לט״ו באב
אנשי המישור, אנחנו אוהבים גם אתכם, למרות הלחות הנוראה! - במהלך אוגוסט יתקיים במדיה-טק בנתניה רצף של אירועים היברידיים של הקרנות סרטים, מפגשים והרצאות. כולם סביב אהבה, זוגיות ורומנטיקה, המעסיקים אותנו כל השנה בכלל ובט״ו באב בפרט. על התוכנית והבחירה האמנותית מנצחת סילבי אלמוג, מנהלת רשת הספריות העירוניות נתניה (מדיה-טק).
לטובת הנגישות, תמליל האיגרת המשודרת מובא כאן:
ברוכות, ברוכים הבאים, לאיגרת המשודרת של מאגר סרטי האיכות מובי דיסקברי.
חודש הספר הסתיים. במהלכו השקנו וביצענו פסטיבל סרטי ספרות. היקרנו בספריות אקדמיות, ספריות ציבוריות ובתים פרטיים שלל סרטים על משוררים וסופרים, ביניהם ארז ביטון, דליה רביקוביץ׳, אגי משעול, חזי לסקלי.
מי שבחר את הסרטים היו המארגנים. הם גם החליטו על אופי המפגש, הדיון, השיחה או ההרצאה.
עבורי זו היתה חוויה נהדרת ועוצמתית. גמעתי קילומטרים רבים, מבאר שבע דרך תל אביב ועד לצפון רמת הגולן, פגשתי אנשים ובעיקר הופתעתי לטובה מהדרכים המגוונות בהן המארגנים בחרו לקיים את האירועים.
הסיבה להפתעה נעוצה באופי הפסטיבל: בפסטיבל סרטים מסורתי, יש צוות ניהול אמנותי, המחליט אילו סרטים לבחור ובאילו אירועים ללוות אותם. כאן, אתם בחרתם הכל.
האירועים שליוו את הסרטים נעו בין דיון אקדמי מלומד, שיחה חופשית בה כל אחת ואחת אמרו את דעתם על הסרט ועד למפגש מרגש במיוחד, שחתם את הפסטיבל, בו מתמודדת נפש חלקה עם הקהל את סיפורה.
כל ההקרנות היו היברידיות, כלומר קהל מקוון (און ליין) צפה בסרטים במקביל להקרנה בספרייה. את המפגש והדיון העברנו בשידור ישיר מהמקום.
כלומר, ניסינו להעביר -:)
בחלק מהמפגשים הייתי עצמי המנחה. קצת קשה לצלם, להקליט, לשדר ולהנחות בו זמנית… לא תמיד זה הצליח, אבל זו פעם ראשונה וכולנו למדנו את הפורמט.
פעמיים, בשני המקרים בסרט על דליה רביקוביץ׳, תשתית האינטרנט במקום פשוט קרסה, כנראה מהתרגשות.
אבל כל המפגשים הוקלטו וזמינים בעמודי הסרטים.
אני מאוד מקווה שנהפוך את האלתור הספונטני הזה, שאין מאחוריו שום משרד ממשלתי, עמותה או מוסד, למסורת מופלאה.
ייתכן כי אתם שואלים את עצמכם למה לטרוח: הסרטים זמינים במאגר הסרטים של הספריות או במובי דיסקברי. שכל אחד ואחת יצפו מתי שמתחשק להם!
זה בדיוק הענין: צפייה בסרטים ב - וי.או.די היא חוויה אישית ברוב המקרים. אין כמעט עם מי לחלוק את החוויה בזמן אמת. אנחנו מנסים להעשיר את החוויה ואת המימד החברתי.
ולמה היברידי? - כדי לאפשר לכל שלא יכול להגיע, בין אם בגלל מרחק, קשיי תחבורה או סיבות בריאותיות, להשתתף גם כן.
ואם אתם מארגנים של אירוע כזה, אל תדאגו: האנשים שבאמת רוצים להשתתף, תמיד יגיעו להקרנה הפיזית. האירוע ההיברידי מאפשר פשוט להרחיב אותו.
לאחרונה התחלנו במסורת חדשה והיא שיחות עם יוצרות ויוצרי סרטים. נביא אותן בהמשך ונהפוך אותן לזמינות לכל. השיחה הראשונה נערכה עם מולי לנדסמן, במאית ״סיפור המתחיל בתמונה״, שהקרנה היברידית שלו נערכה במרכז תרבות אניס. כעת נמצאות בעריכה שיחות עם ציפי קרליק, במאית הסדרה "301 פדויים", העוסקת בפדויי השבי של מלחמת יום הכיפורים ועם טלילה פרנק, במאית הסרט "המלחמה האחרונה של ילדי טהרן", שמגולל את סיפורם של מאות יתומים שהגיעו בדרך לא דרך לישראל בתקופת השואה. באחרית ימיהם, הם יוצאים למלחמה על הכרת המדינה בהם.
המלצת החודש: לאחרונה עלה לכותרות נושא הנידה וטהרת נשים, סביב קמפיין לעידוד הנידה, שנטען לגביו שלא היה גילוי נאות שהוא בתשלום. הויכוח עורר שיח ציבורי נרחב בעד ונגד הנידה והטבילה, כולל סיפורים אישיים.
בהקשר זה שמח להמליץ על שני סרטים מאוד מנוגדים באופיים: ״טהורה״ התיעודי של ענת צוריה והסרט ״שתזכי״ של הדס כהנא שליסל.
זהו הפעם. צפייה נעימה.
הסקירה הבאה מתייחסת לאחד הנושאים הבוערים ביותר בחברה הישראלית: המתח הבין עדתי.
בחרנו לבצע כאן סקירה בין שני סרטים שלכאורה אינם קשורים זה לזה. סרט על אנטישמיות בספרד מצד אחד וסרט על תולדות העדה האשכנזית.
מה הקשר? צפו וראו.
אני אוהב שפות. לכן, מדי פעם אני נכנס לאתר של עיתון בשפה זרה אותה אני לומד ומנסה לקרוא. ב - 7.10.2023 נכנסתי לאתר של עיתון במדינה אירופאית. היתה שם התמונה המפורסמת של הדחפור שמפיל את הגדר שבין רצועת עזה לישראל. הכותרת והכתבה סיפרו שהפלת הגדר משולה להפלת חומת ברלין. שזוהי היציאה לחופשי של הפלשתינים מהכלא בו הם נמצאים. לא היתה אף מילה על כך שהפלת הגדר נעשתה כדי לרצוח, לאנוס, לשרוף ולחטוף. בעיתון הזה, שהוא בין המובילים באותה מדינה, עובדים 700 איש במשרה מלאה. רובם בעלי השכלה אקדמית. הם יודעים לקרוא, הם יודעים לבצע תחקיר - זהו למעשה המקצוע שלהם. הכותרת הזו, בעמוד הראשון, היתה שם 4 שעות, נצח במונחי עיתונות יומית. אף אחד לא עצר, לא העיר ולא בדק את הנכונות העובדתית הפשוטה של הכתבה.
אני יודע, אנשים בישראל טוענים במקרים כאלה ש״משלמים להם״, או שהם פשוט אנטישמים. ייתכן מאוד שזה נכון. ויחד עם זאת, האקט הזה של הצגת פריצת הגדר לצורך ביצוע טבח, כאילו זו יציאה אל החופש, היה אקט של טמטום מוחלט וטהור.
כמובן, לא יכולתי לדמיין שמה שיבוא אחר כך יהיה גרוע הרבה יותר.
אנחנו ממש מקווים שאנחנו לא נשמעים יומרניים מדי. זו רק השערה.
אך נראה לנו וכנראה לרוב האנשים מסביב, ששורשי השסע החרבתית העמוק בישראל, שעל קיומו אין חולק, אינם רק בפערים משפטיים.
הרי בואו נהיה מעשיים, כמה אנשים באמת ערים לדקויות של הגדרות עילת הסבירות למשל?
השורש הוא בתחושות ארוכות שנים, שעברו מאב לבת ולנכד, של זרות, קיפוח, הדרה, דחיקה ועוד. תחושות מוצדקות? והאם הן עדיין בתוקף? זה לא משנה.
מספיק לכתוב: צפו בסצנה הבאה מתוך הסרט המצוין מעברות, שביימה דינה צבי ריקליס והפיק אריק ברנשטיין.
לצפייה לחצו על התמונה או כאן.
החשש מרובוטים גדל כל העת. הוא נע בין החשש מהאנשים שמפעילים אותם, שיעשו בהם שימוש לרעה לבין החשש מהרובוטים עצמם ומהתבונה לכאורה המתפתחת בהם, המתחרה בזו האנושית. הסדרה הרובוט שפיטר אותי נוגעת באחד העצבים הרגישים ביותר הנוגעים לרובוטיקה: החשש לאובדן מקום העבודה והפרנסה. כדי להתייחס לשאלות האלה באופן מעמיק, הסדרה עוסקת בארבע מדינות, מהגדולות בתחומי התעשיה והטכנולוגיה: גרמניה, צרפת, יפן וארצות הברית.
תוספת מעניינת: לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות מאז שהפוסט פורסם, ראו עדכון שלו כאן, בפוסט אחד.
במאגר שלנו יש הרבה סרטים על ישראל: החברה הישראלית על כל גווניה, ההיסטוריה שלה, סרטים על אמנים, סופרים ומוסיקאים ישראלים וגם, אי אפשר בלי - שכול, מלחמה וטראומה.
חשוב לנו גם לגוון עם נושאים נוספים, כלליים יותר. לכן יש גם סרטים על טכנולוגיה, רפואה, תזונה, תרבויות רחוקות, כלכלה ועסקים.
הרשומה הזו תספר לכם על הנושא האחרון - כלכלה ועסקים.
צפו במקבץ המלצות לסרטים הקשורים לאירועים וימי שנה המתקיימים בחודש מרץ.
הקישורים לסרטים מתחת לנגן
יום האושר הבינלאומי
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
יום השירה הבינלאומי
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
יום האישה הבינלאומי
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
יום הפאי
באתר הספריות הציבוריות
באתר המוסדות האקדמיים
נדב גדליה מתבונן שוב על המציאות בדרכו האישית, הייחודית.
מי שגדל בחינוך חרדי, היה מדריך בישיבה ובעל תואר שני בתלמוד, מרגיש שייך מאוד גם לעולם הכללי, ה״חופשי״ בלשון החרדים וגם לעולם בו צמח. הוא גם עיתונאי, בלוגר, שחקן ויוצר קולנוע. נע בין שני העולמות ומנסה להביא את הקול האישי שלו, שאינו קשור בהכרח לאחד העולמות האלה באופן ספציפי.
באתר שלנו נמצאים מספר סרטים שלו, השונים זה מזה: ברווק עם אלוהים התיעודי הוא מנסה למצוא זיווג, תוך שהוא מתייסר על שונותו (אי שייכות מגזרית, כמו שהוא מגדיר אותה), שמקשה עליו במציאת בת זוג. בפנסיה העלילתי הקצר הוא נוגע בנקודה הרגישה של יחסי הורים וילדים. הסרט עוסק באדם שכל חייו הוקדשו לפרנסה וחיסכון. כאשר הוא מתעורר לגלות שכל האהובים עליו נותרו מרוחקים או מפוספסים בשל קמצנותו וחומרנותו הקיצונית, הוא מנסה לתקן זאת. אך לא בטוח שעוד ניתן.
מדריך למתבונן האמיץ הוא הסרט חדש ביותר שלו. בסרט זה הוא בוחן את גבולות הז׳אנר התיעודי. הסרט נראה כאסופה מהורהרת של סטוריז, הנארגים לכלל מסר אחד עם הרבה צילומים עצמיים (נדב מופיע בכל סרטיו), בהם הוא מישיר מבט למצלמה בתקריב, כך אנחנו נכנסים עמוק לתוך נשמתו ואולי בכלל לא. כמו ב׳רווק עם אלוהים׳, תמיד מכרסם הספק שמולנו נמצא נדב השחקן, התופר סצנה להנאתו ומעצים את הדרמה מסיבות קולנועיות.
הסרט מתחיל בתשוקה להתנתק מרשתות חברתיות, התראות וגירויים בלתי פוסקים ולהתחבר שוב לעצמנו. לכאורה, שמענו על כך מכל הכיוונים. החל מקואוצ׳רים, מובילי דעה ומשפיענים שמודיעים לנו (דרך פוסטים ויראליים, אלא מה. יחי הפרדוקס) שעלינו להתנתק ועד למערכות ההפעלה בטלפון ובמחשב, שמתריעות בפנינו על זמני מסך מצטברים ועל הצורך בשקט ומיקוד עצמי.
גם באתר הסרטים תוכלו לצפות בהתמכרות חברתית, סרט מניו זילנד שטוען דווקא שאין דבר כזה, התמכרות יחודית לרשתות חברתיות ואת סודות במשפחה - הימורים. איננו מותחים קו שרירותי בין הסרטים. התמכרות היא התמכרות.
מהר מאוד, הסרט עובר לתהייה לא רק על רשתות חברתיות אלא גם על צרכנות, על התשוקה לחומר ועל החשש להישאר לא מעודכן (FOMO). גם כאן, מדובר בחומרים מוכרים, אך האופן בו הם מוגשים הוא היחוד של נדב. זה סוג של רפלקסיה. משעשע, יצירתי ומחכים כאחד: נדב מגיב לשלטים, כרזות ודברים שהוא רואה ברחוב. ההיכרות שלו כאיש מקצוע עם עולם הכתיבה השיווקית מקלף וחושף את המניפולציה שכל תכליתה היא לגרום לנו לרכוש עוד ועוד.
קחו כדוגמה ניגודית את הסרט עוד: תרבות הצריכה הישראלית, גם הוא באתר. סרט זה עוסק בתופעת הצרכנות ההמונית והערצת המותגים. הוא כולל ראיונות עם מומחים וחוקרים אקדמאיים, בשילוב חומרי ארכיון. ב׳מדריך למתבונן האמיץ׳ לעומת זאת, זהו נדב נטו, אישי וסוביקטיבי.
צפו כאן בקטע קצר מתוך הפתיחה של מדריך למתבונן האמיץ:
לצפייה ב׳מדריך למתבונן האמיץ׳
- מסע לקוטב הצפוני
- רשימה מצוינת אבל כואבת של סרטים ליום הזיכרון
- סרטים מומלצים לשבוע התפוצות
- כל האמת על תעשיית התרופות
- האם יש גבול לתאוות הבצע
- מסע מוסיקלי-ישראלי בהודו
- תיקים מהסנגוריה - אחת הסדרות המעולות שתראו
- איגרת משודרת דצמבר 2022 - על רובוטים ואנשים
- לקראת יום האישה הבינלאומי
- איגרת משודרת ליוני 2022 - פסטיבל הסופרים והמשוררים הראשון